פסק דין
1.בבקשה זו עותרת המבקשת למתן צו עשה, להורות למשיב, רופא שיניים, להעביר למבקשת, שטופלה אצלו, עותק מתיקה הרפואי, וזאת בהסתמך על סעיף 18(א) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק זכויות החולה).
המבקשת גם ביקשה לקבוע, שלא לקצוב מועד להגשת התובענה, כיוון שבדעת המבקשת, לאחר קבלת החומר הרפואי, להעבירו לרופא מומחה, כדי לגבש עמדה בקשר להגשת תביעת רשלנות וכימות נזקים.
2.בהחלטתי מיום 17.2.10 ביקשתי מהמבקשת להבהיר, האם הבקשה היא התביעה עצמה או שהיא בקשה לצו זמני בלבד, וכן ביקשתי להבהיר מהי סמכותו הענינית של בית משפט זה לדון בבקשה זו.
המבקשת בתשובתה הפנתה את בית המשפט לסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), ולפיו, "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", ולתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), לפיו, "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו...".
המבקשת שבה על בקשתה שלא לקצוב מועד להגשת התביעה העיקרית.
3.הבהרתה של המבקשת לא הועילה.
הכלל הוא, שבקשה למתן סעד זמני, צריכה להיות מוגשת במסגרת התובענה (תקנה 362(א) לתקנות), ורק במקרה יוצא דופן יינתן סעד זמני בטרם הגשת תביעה, אך תוך קציבת מועד להגשת התביעה העיקרית (תקנה 363(א) לתקנות).
הגיונו של כלל זה נובע מכך, שהסעד הזמני הוא כלי עזר לקיום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי, הוא הסעד הקבוע (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי; מהדורה עשירית, עמ' 530-531).
כאשר מוגשת הבקשה במסגרת התביעה העיקרית, ניתן לבחון עד כמה עשוי הצו הזמני המבוקש בבקשה לצו זמני לשרת את מטרתו של הסעד העיקרי המבוקש בתביעה העיקרית, אם בכלל.
במקרים דחופים, ייתן בית המשפט צו זמני גם בטרם הגשת התביעה העיקרית, ובלבד שיוקצב מועד קצר להגשת התביעה העיקרית, וכשזו תוגש יוכל בית המשפט לבחון שנית את נחיצותו של הצו הזמני שניתן להגשמת הסעד העיקרי המבוקש בתביעה.
כך או כך, ודאי שאין מקום לתת צו זמני בלא לקצוב מועד להגשת תביעה עיקירת, ולמעשה, בלא לחייב את מבקש הצו להגיש תביעה עיקרית, כמבוקש בבקשה זו.
4.נוסף לכך, הטעם שנתנה המבקשת בבקשתה שלא לקצוב מועד להגשת התביעה העיקרית, כדי שתשקול ותגבש תביעה נזיקית שהיא מבקשת להגיש, רק מחזקת את המסקנה, כי הבקשה שהונחה בפני היא הסעד העיקרי המבוקש, ואין בלתו.
משכך, יש להידרש לשאלת סמכותו הענינית של בית משפט השלום לתת את הסעד המבוקש.
5.הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט אינה קובעת את סמכותם הענינית של בתי המשפט, אלא את הסעדים שהם רשאים לתת בענינים המצויים בסמכותם.
הסמכות הענינית של בתי המשפט השונים קבועה בסעיפים אחרים באותו חוק או בחוקים הספציפיים הרלבנטים.
סמכותו הענינית של בית משפט השלום קבועה בסעיף 51 לחוק בתי המשפט.
ענינה של בקשה זו אינו כלול בין הענינים המנויים בסעיף זה.
לא נמצאה סמכות כזו גם בחוק זכויות החולה.
נראה לי, שענין זה יכול לידון במסגרת סמכותו הענינית השיורית של בית המשפט המחוזי, על פי סעיף 40(1) רישא לחוק בתי המשפט.