קניגסברג נ' כהן גוליו ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975.

התובע יליד 1964 נפגע בתאונת דרכים ביום 27.10.08.

התאונה ארעה בעת שהתובע, שעבד בזמנו כנהג משלוחים, המתין ליד רכבו, ורכב המבוטח ע"י הנתבעת 2 והנהוג ע"י הנתבע 1, פגע בו תוך שהוא עולה לו על רגל שמאל.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, אלא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח מאיר שם אובחן כי הנו סובל משבר בעצם המסרק ברגל שמאל.

ביום 28.10.08 נותח התובע לשחזור וקיבוע פנימי של השבר.

התובע שוחרר לביתו ביום 29.10.08 כשרגלו מגובסת והוא מתנייד באמצעות קביים או הליכון, ללא דריכה על הרגל.

רגלו של התובע נותרה מגובסת במשך 3 וחצי חודשים. לאחר הסרת הגבס טופל התובע בטיפולי פיזיוטרפיה.

לתובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר אברהם ביין, אשר קבע כי לתובע נותרו 5% נכות בגין חיבור מאוחר של השבר עם תזוזה קלה, שהותיר הגבלה.

הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד

התובע עבד עובר לתאונה במשך 7 שנים בחב' סוסנה מובינג בע"מ (להלן: סוסנה) כנהג משלוחים.

התובע צרף תלושי שכר מחודשים 6/2008 – 10/2008 (נספחים ז' 1-5 לתצהירו).

כעולה מהתלושים, שכרו הממוצע בחמישה חודשים שקדמו לתאונה עמד על 3,772 ₪.

התובע טען כי היה לו רכב צמוד מהעבודה ועל כן יש להוסיף לשכרו שווי רכב.

לטענתו, ערכו של רכב צמוד הינו כ- 2,500 ₪ בחודש בנוסף למשכורתו, זאת בהתאם למסמך שצורף מטעם "שירות יעוץ לאזרח", בו מובאת טבלת שווי שימוש ברכב (נספח ח' לתצהיר התובע).

התובע טען עוד כי שכרו הממוצע בשיערוך להיום מגיע לכ- 4,400 ₪ וכאמור בתוספת שווי רכב – 6,900 ₪.

התובע טען שהיה באי כושר מעבודה, בהתאם לאישורי מחלה ולאישור רופא תעסוקתי, עד לסוף חודש 3/2009 (האישורים צורפו כנספחים י"א ו-י"ב לתצהירו).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע הגיש תביעה למל"ל לקבלת דמי פגיעה, ובהתאם לתביעתו שולמו לו דמי פגיעה למשך 90 יום, מיום התאונה עד ליום 25.1.09, בסך של 8,419 ₪ נכון ליום 21.1.09.