קנטור יבגני נ' אולחה ליודמילה

פסק דין

1.התובע הגיש תובענה כספית כנגד הנתבעת על סך 219,600 ₪, בגין נזק שנגרם לו עקב גניבת כספים, שנמסרו על ידו למשמורת לנתבעת, בעת שהיו בחזקתה.

טענות הצדדים:

2.התובע טוען כי בסמוך לאחר עלייתו לארץ ביום 9.1.07, ולאור חברותו עם בנה של הנתבעת, מסר התובע לנתבעת סך של 57,800$ וכן חפצים נוספים לצורך שמירתם בדירתה וזאת על פי הצעתם.

התובע טוען לעניין זה כי מסר את הכספים לנתבעת בשל אשפוזו, לצורך צינתור, כאשר הנתבעת ובנה הם שאמרו לתובע שלא להפקיד את כספו בבנק וכי אין אפשרות להפקיד את כספו בכספת. התובע צירף לתביעתו אישור שניתן על ידי הנתבעת, לפיו קבלה לשמירה כספים מהתובע בסך 57,800$ ומתחייבת להחזירם ב - 15.2.07. לטענת התובע, גם לאחר מועד זה, כששב מהטיפול הרפואי ושכר דירה בבניין בו גרה הנתבעת, לא החזירו לו הנתבעת ובנה את כספו בטענה כי יש צורך להחליף את המנעול בדירתו וכשביקש לצאת ולרכוש מנעול יחד עם בנה של הנתבעת, אמר לו הבן כי אין לו זמן והרגיע אותו שאין מקום לדאגה.

ביום 7.4.07, הוזמן התובע על ידי הנתבעת ובנה לנסוע עימם לים המלח ומששבו התברר כי נגנבו מדירת הנתבעת נכסים שונים, לרבות כספו וחפציו. לעניין זה נטען כי התובע ראה את בנה של הנתבעת, זמן קצר לפני הנסיעה מחזק את המנעולים בדלת האחורית של דירתם.

התובע מציין כי הגיש תלונה במשטרה בגין הגניבה, אולם בדיעבד התברר לו כי באישור המשטרה לא צויינו הכספים שנגנבו. כן נטען כי במשטרה נאמר לו שמשפחת הנתבעת הודיעה כעבור מספר ימים מיום הגשת התלונה, כי חפציהם נמצאו ואין צורך בחקירה.

התובע מציין כי לפני הפריצה פנה אליו בנה של הנתבעת וביקש הלוואה בסך 5,000 $ וכי זמן קצר לאחר הפריצה שב בנה של הנתבעת לאוקראינה ורכש מכונית, אופנוע ודירה.

כן טוען התובע כי הנתבעת אחראית לאובדן כספו וחפציו ומכאן התביעה.

בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי הנתבעת היא "שומרת חינם" ולכן היה עליה לנקוט באמצעי זהירות סבירים לשמירת נכס התובע וכן כי מדובר בנזק שאדם סביר צריך היה לצפות מראש כי הוא עלול לקרות. כן נטען כי הנתבעת לא נקטה באמצעים סבירים למניעת פריצת הדירה, שכן אחת הדלתות בדירה היתה רגילה, בדירה לא היתה מערכת אזעקה והנתבעת יצאה באותו יום מן הדירה לזמן ממושך.

עוד נטען כי התובע היה בעת הרלוונטית עולה חדש אשר אושפז, עבר צנתור ואף החליף מספר דירות וכי חשש למסור את כספו לבנק נוכח המקום ממנו הגיע, ולכן מסר את כספו, תוך שהוא סומך על מי שהציע לשמור עבורו על אותו כסף.

3.הנתבעת טוענת כי בתחילת חודש פברואר 2007, הודיע לה התובע כי הוא צפוי להתאשפז בבית חולים לצורך צנתור וכיוון שהוא חושש להשאיר את הכספים בדירתו, ביקש להשאיר את הכספים בדירתה. הנתבעת מציינת כי הואיל ומדובר בחבר משפחה, הסכימה לבקשתו. עוד נטען כי התובע הוא שבחר היכן להניח את החבילה בדירה, תוך שהוא מציין כי בתוכה נמצאים 57,800 $. הנתבעת מציינת כי נתנה לו אישור שקיבלה לשמירה את הכסף עד ליום 15.2.07 ובתמורה לא קיבלה דבר. הנתבעת מציינת כי התובע הוא שפנה אליה ולא היא שהציעה וכן כי אין מדובר על שמירת חפצים אחרים אלא רק כספים.

מששב התובע מבית החולים, ביקשה הנתבעת שייקח את כספו, אולם התובע ביקש לאפשר לו להשאיר את הכספים בדירת הנתבעת, תוך שהוא מציין כי בדירתו אין תנאים הולמים לשמירת הכספים וכי אין הוא מחליף מנעול בדירתו, שכן חבל לו לבזבז כסף.

הנתבעת מציינת עוד כי בעקבות ניסיון פריצה שאירע בחודש מרץ 2007 לגינה הסמוכה לדירתה, ביקשה שוב מהתובע לקחת את כספו, אולם הוא ביקש להשאירו בדירתה והיא נענתה לבקשה. עוד צוין כי התובע הגיע לדירה מספר פעמים ולקח סכומי כסף מסוימים שלא ידועים לנתבעת. הנתבעת מאשרת את נסיעת הצדדים לים המלח, כאשר בשובם התברר כי הדירה נפרצה והוגשה תלונה במשטרה.

עוד נטען כי גם למשפחת הנתבעת נגנבו חפצים שטרם נמצאו עד כה, כי בנה טס לאוקראינה על מנת לטפל באביו וכי בנה לא רכש באוקראינה מכונית, אופנוע ודירה, בניגוד לטענת התובע.

במהלך הדיון הגיש ב"כ הנתבעת אישור משטרה (נ/1) ולפיו תלונת הנתבעת נגנזה מסיבת "עבריין לא נודע".

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת "עשתה טובה" לתובע והסכימה לשמור על כספו למספר ימים בודדים וכך גם מצוין במסמך שנחתם על ידה, וכי אחזקת הכספים מעבר למועד זה, למעשה נכפתה עליה. עוד נטען כי התובע יכול היה בכל רגע נתון לקבל את מלוא הכספים שהיו בדירת הנתבעת והנתבעת אף ביקשה ממנו לעשות כן.

טענת התובע כי לא יכול היה להחליף מנעול לדירתו מהווה התרשלות. התובע הוא שבחר להשאיר את הכסף בדירת הנתבעת לאחר שהכיר את הדירה ואת מצבה ומבלי שדרש לשפר את מנגנוני ההגנה של הדירה ובכך הסכים שמצב הדירה מספק אותו לעניין הבטחת השמירה על הכספים.

עוד נטען כי לא ידוע כיצד התרחשה הפריצה ולא הובאה כל ראייה לכך כי באמצעים סבירים ניתן היה למנוע את הפריצה. בנוסף נטען כי כרטיס הטיסה של בנה של הנתבעת נרכש והוזמן עוד טרם הגעתו של התובע ארצה והוגשה על כך אסמכתא לבית המשפט ולכן הרמיזה בדבר קנוניה למעורבות בפריצה אינה נכונה והדברים גם לא נאמרו למשטרת ישראל על ידי התובע שאף הודיע כי אין לו כל טענות כלפי הנתבעת.

4.ביום 5.9.10 התקיים בפני דיון.