קנואתי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בנצרת להלן (ביהמ"ש קמא"), מיום 23/11/10, אשר לפיה דחה את בקשת העורר לבטל את הפסילה המנהלית למשך 30 ימים שהוטלה עליו ביום 17/11/10.

2.ביום 16/11/10 בסביבות השעה 11:00, נתפס העורר כאשר נוהג לכאורה בכביש 65 ברכב מסוג סיאט, וזאת במהירות של 148 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש.

בעקבות עבירה זו, נלקח מהוערר רשיון נהיגה שלו והוזמן לשימוע ליום 17/11/10 בדבר פסילת רשיון הנהיגה שלו, ואכן בתאריך 17/11/10 נפסל העורר מנהלית מלנהוג במשך 30 יום.

3.בתאריך 17/11/10 הגיש העורר בקשה לביהמ"ש קמא לביטול הפסילה המנהלית, ובתאריך 23/11/10 התקיים דיון בבקשה, ולאחר שביהמ"ש קמא שמע את טיעוני הצדדים ועיין בראיות הקיימות, הורה על דחיית הבקשה ומכאן הערר בפניי.

4.ב"כ העורר הן בהודעת הערר והן בטיעוניו בפניי בעל פה, הדגיש את נסיבותיו האישיות של העורר, וכי עיסוקו של העורר כפזיוטרפיסט באיזור תל-אביב ועבודות בעיקרה בביקורי בית במחוז תל-אביב, כך שפסילת רשיון הנהיגה למשך 30 יום, יש בה כדי לפגוע בפרנסתו בצורה קשה ביותר. הפנה גם לעברו הפלילי כאשר לדידו המדובר בהרשעה אחת שאין בה כדי לשפוך על מסוכנותו של העורר. לחילופין, ביקש לקצר את תקופה הפסילה המנהלית.

מנגד ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערר. הפנתה להחלטת ביהמ"ש קמא וכן לפסיקה שניתנה לעניין כיול מכשיר ממל"ז בשלב של דיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית. כמו כן הפנתנה לנסיבות המקרה ולתגובת העורר עת שנתפס על ידי המשטרה, וכן להרשעתו הקודמת אשר לפיה נפסל לשלושה חודשים למשך שנתיים, וכי המדובר בתנאי בר הפעלה, דבר המלמד על מסוכנות כה גבוה הנשקפת מהעורר.

5.לאחר שעיינתי בהחלטת ביהמ"ש קמא, בטיעוני הצדדים, וכן בחומר הראיות, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות. המדובר בהחלטה מאוזנת, שקולה. ביהמ"ש קמא בחן מצד אחד את נסיבות המקרה, ואת המסוכנות הנשקפת מנהיגת העורר במהירות כה גבוהה, וכן את הרשעתו הקודמת משנת 2009 אשר בגינה הוטל עליו פסילה על תנאי למשך שלושה חודשים, תנאי זה בר הפעלה, ומאידך שקל את נסיבותיו האישיות של העורר כפי שנטען על ידו, ובסופו של דבר הגיע להחלטה שקולה אשר על פיה באיזון הכולל בין נסיבותיו האישיות של העורר לבין האינטרס הציבורי, יש להעדיף את שלום הציבור על ההכבדה היתרה אשר נגרמת לעורר בעקבות פסילתו.

6.מעבר לאמור לעיל, עיינתי גם בראיות לכאורה הקיימות כעת, ומהם עולה כי ראיות גולמיות אלה, אכן מקימות תשתית ראייתית לכאורית אשר קושרת את העורר לעבירה המיוחסת. בנוסף מהראיות הגולמיות הקיימות עולה לכאורה, כי הבדיקה בהפעלת מכשיר הממל"ז על פניה נראית תקינה, כמובן אם לעורר טענות נגד תקינות המכשיר ואופן הפעלתו, כאמור טענות אלה מקומן לכשידון התיק לגופו של עניין.

7.למעלה מן הנדרש, אציין, כי פסיקתו של ביהמ"ש העליון כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש קמא, וכן כפי שנטען ע"י ב"כ המשיבה, קובעת כי הסוגיה של כיול מכשיר הממל"ז, תידון במסגרת של ההליך העיקרי ולא במסגרת של בקשה לביטול פסילה מנהלית.

8.נוכח כל האמור, אני מורה על דחיית הערר.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: