קנבסקי ואח' נ' מסיכה

פסק דין

1. התובעת שכרה מהנתבע דירת מרתף, לתקופה מיום 1.7.10 עד יום 30.6.11.

התובעת טוענת כי סבלה מבעיות רטיבות בדירה, אשר הנתבע לא תיקן, וכי כתוצאה מפיצוץ בצינור מים הוצפה הדירה כולה.

התובעת טוענת כי בשל בעיות הרטיבות והעובש, שלא תוקנו, הסכים הנתבע כי תעזוב את הדירה בסוף מרס 2011, ואמנם - היא שכרה דירה אחרת, החל מיום 1.4.11.

התובעת טוענת כי הנתבע לא העביר את חשבון החשמל על שמו, וכי כתוצאה מכך היא נאלצה לשלם לחברת החשמל סך 563 ₪, לרבות דמי-ניתוק, שהיה על הנתבע לשלם.

התובעת תבעה החזר הסכום האמור ששילמה לחברת החשמל, ובנוסף - פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

בן זוגה של התובעת (התובע 2) הצטרף לתביעתה. הנתבע טען להעדר יריבות עמו, כיוון שהתובעת בלבד היא צד לחוזה השכירות עמו. התובעת לא הראתה כי אמנם יש יריבות, לעניין חוזה השכירות, גם עם בן זוגה.

2.הנתבע הכחיש את טענת התובעת, כי הסכים לעזיבתה בסוף חודש מרס 2011.

הוא טען כי במשך כתשעה חודשים התנהלו יחסי השכירות באופן תקין, והם נעכרו רק בשל הפיצוץ בצינור המים שאירע באפריל או במרס (התובעת העידה כי הפיצוץ בצינור אירע בפברואר או בתחילת מרס).

הנתבע אישר כי בחודשי החורף, שקדמו לאותו אירוע, התובעת אמנם התלוננה על בעיות, אך לטענתו הוא תיקן את שהיה טעון תיקון, כגון - סתימה בצינור הביוב. לדבריו, התובעת לא התלוננה על בעיות רטיבות.

מנגד העידה התובעת כי כשהודיעה לנתבע על רצונה לעזוב את הדירה, היתה תשובתו: "שהוא לא מסכים מהתחלה, אח"כ סיפרנו והזכרנו לו את כל הפיצוצים, כל הנזילות שהיו שם, ואז הוא אמר שאנחנו נפרסם באינטרנט ונחפש דייר" (בעמ' 3 לפר'; ההדגשה הוספה).

אשר לפיצוץ בצינור המים, העיד הנתבע כי מדובר בצינור הראשי של הבניין, שמצוי באחריות ועד הבית, וכי ועד הבית אמנם הזמין שרברב, שתיקן את התקלה. הנתבע אישר כי כתוצאה מהפיצוץ בצינור המים חדרו מים אל הדירה השכורה.

הנתבע העיד שסמוך לאחר אותו אירוע מסרה לו התובעת כי אירעה פריצה לדירה, וכי נגנב פנקס השיקים שלה, ועל כן ביטלה שיקים מעותדים של שכר הדירה, שמסרה לנתבע, ואף את שיק העירבון. הנתבע טוען כי התובעת נותרה חייבת לו שכר דירה לחודשיים ותשלומי ארנונה ומים (הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד).

הנתבע העיד כי לאחר האירוע של פיצוץ הצינור התלוננה התובעת עוד, כי דלת הכניסה של הדירה צנחה ומשפשפת את הריצפה. הנתבע טוען כי היו אלה טענות סרק, שהתובעת העלתה כתואנה לעזיבת הדירה לפני תום תקופת השכירות. הנתבע העיד כי היה מוכן להסכים לכך, בתנאי שהתובעת תמציא דייר חלופי, אך היא לא עשתה כן.

הנתבע העיד כי התובעת ובן זוגה אמנם חדלו להתגורר בדירה, אך השאירו בה מקרר, שנותר מחובר לזרם החשמל ועבד, וכן השאירו בה פריטי ריהוט.

התובעת אישרה את דבר השארת המקרר העובד ופריטי הריהוט בדירה (בעמ' 3 לפר').

3.לשאלה מדוע העביר את חשבון החשמל על שמו רק ביום 25.10.11 - המועד שבו התקשרה אליו התובעת ממשרדי חברת החשמל - השיב הנתבע כי התובעת ניתקה קשר עמו, החל מחודש מאי, מבלי להודיעו את כתובתה החדשה. התובעת העבירה את חשבון הארנונה והמים על שמו, אך הוא לא היה מודע לכך, שחשבון החשמל נותר על שמה, עד שהתקשרה אליו במועד האמור ודרשה שיעביר את חשבון החשמל על שמו.

הנתבע טוען כי דחה את דרישתה של התובעת לשלם עבור החשמל, החל ממועד עזיבתה את הדירה, כיוון שהיא נותרה חייבת לו שכר דירה ותשלומי ארנונה ומים.

מנגד טוענת התובעת כי התקשרה אל הנתבע בעניין חשבון החשמל עוד בחודש מאי 2011, אך הנתבע דחה אותה בלך ושוב ואף הפנה אותה אל אחיו, דוד ואיתן, בטענה כי הם מטפלים בעניין הדירה. הנתבע שלל טענה אחרונה זו.

עוד טענה התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבע כאילו לא יכול היה ליצור קשר עמה, כיוון שלא מסרה לו את כתובתה החדשה, וזאת כיוון שמספר הטלפון הנייד שלה, שהיה ברשות הנתבע, לא השתנה, והנתבע יכול היה להתקשר עמה.