קמני נ' זלוף ואח'

החלטה

לאחר בחינת עמדות הצדדים בשאלת קיומו של מעשה בי- דין מתוקפו של פס"ד שניתן בת"ק 19270-11-11 אני סבור כי במקרה זה שלפניי לא מתקיים השתק הפלוגתא אליו מכוון התובע.

תנאי ראשון ועקרוני להחלתו של עקרון השתק הפלוגתא הינו בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא על דרך של קביעת ממצא פוזיטיבי בהליך הקודם. [ראו: ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561, ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642].

זאת ועוד כיום הנטייה המנחה בפסיקה מצפה מבית המשפט להגיע לכלל הכרעה ממצה לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירוע שביסוד המחלוקת שבין הצדדים ,היינו ובהשאלה לענייננו, להסיק לאחר זיקוק כל הראיות בתיק כיצד אירעה התאונה ומהי למעשה התשתית העובדתית להיווצרותה ולגזור מתוך כך את אחריותו של מי מהצדדים להתרחשותה. רק במקרים בהם קיים "ספק שקול" , היינו כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו. מאחר שברגיל ובשגרה ובמרבית "תיק הפח" נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת, יטה בית המשפט בעת מקרה שכזה לדחות את התביעה לנוכח הספק השקול שנותר במאזן ההסתברויות בהליך האזרחי (לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

זהו המקרה שלפנינו. עיון בפסק הדין מלמד כי אין בו קביעה פוזיטיבית מי משני מהנהגים אחראי לתאונה ומה אירע בה בפועל וזאת לכל הפחות בהסתברות אלמנטרית נדרשת בהליך האזרחי אלא רק קביעה כי התובע, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. פירושו של דבר הוא שלא ניתן לסמוך על קביעה זו של בית המשפט כקביעה מחייבת בהליך כאן.

הדברים גם עולים מתוקף הפסקה השנייה של פסק הדין שם קובע בית המשפט כי הנזקים בשני הרכבים עשויים לעלות בקנה אחד עם שתי הגרסאות שלפניו ובכל זאת והגם שלעמדתו יש בדבר לתמוך, להבדיל מלקבוע ישירות, בעמדת התובע כאן כי הנתבע 1 נסע לאחור, אין בית המשפט קובע כי יש בדבר בכדי להוכיח את גרסת התובע כאן אלא רק למנות אותה כחלק מהחלטתו לדחות את תביעת הנתבע 1 לנוכח אי הרמת הנטל המוטל עליו.

בנסיבות, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.