קמיל נ' זילבר ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה, בהתאם לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007.

המבקש עתר ביום 01/07/12 לקבלת פטור מתשלום אגרה בטענה, כי "הוצאותיו הן בסכומים של מעל 10,000 ₪ בחודש וזאת בגלל מצבו המשפחתי (שמשלם מזונות), תשלום משכנתא, תשלום שכ"ד ועוד תשלומים הכרחיים שאי אפשר לוותר עליהם. ואילו הכנסותיו הן בסכום של 4,500 ₪ לחודש בלבד".

בהחלטתי מיום 02/07/12 נדרש המבקש להגיש אסמכתאות נוספות והבהרות, הדרושים להוכחת הדלות הכלכלית הנטענת.

כעת שב ועתר המבקש לפטור מתשלום אגרה ללא האסמכתאות המפורטות בהחלטתי, כאשר בבקשתו מתבסס המבקש על החלטת כב' הרשם א' פוני מיום 14/11/11 בת.א. 4638-09-11, במסגרתה ניתן למבקש פטור מתשלום אגרה. לדידו, באמור יש משום חזקה לכאורה לכך שאין ביכולתו לשלם את האגרה, כאשר "החזקה הנ"ל מספיקה בכדי להצדיק מתן פטור מאגרה וכי כל המסמכים הנוספים והתצהיר שהוגשו, הוגשו רק לפנים משורת הדין, וכי על הרוצה לסתור "חזקה" זו עליו נטל הראיה".

דיון והכרעה

תקנה 14(ג) לתקנות קובעת את שלהלן:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

מהאמור עולה, כי כתנאי לקבלת בקשת בעל דין לפטור מאגרת בית המשפט, שניים הם התנאים המצטברים בהם עליו לעמוד:

הוכחת חוסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הקבועה.

התרשמות בית המשפט שכתב התביעה "מגלה עילה".

בנסיבות התיק שבפני, למרות שהמבקש שב וטען להכנסה בסך 4,500 ₪ לחודש, אישר הוא בבקשתו הנוכחית, כי זכאי הוא להכנסה נוספת בסך 4,000 ₪ לחודש מתיקי ההוצל"פ אותם מנהל הוא כזוכה. המבקש לא צירף כל אסמכתא המעידה על שיעור ההכנסה בפועל.

אף אם אקבל את טענת המבקש להכנסה נוספת בסך 4,000 ₪ לחודש, הרי שבכך יש כדי להכפיל את הכנסתו המוצהרת. די בעובדה שהמבקש לא הציג בתצהירו את מקור ההכנסה הנוסף, אשר כאמור מכפיל את הכנסתו החודשית, כדי להוות עילה לדחיית בקשתו.

המבקש מבסס טענותיו על הוראת תקנה 14(ד)(1) לתקנות ולפיה:

"ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה".

כלשון התקנה, החלטות קודמות בעניינו של המבקש מהוות ראיה לכאורה בלבד ואין הן מהוות ראיה חלוטה. "העובדה שבהליכים אחרים ניתן למערער פטור מאגרה אינה מחייבת בהליכים אחרים ועליו לעמוד בדרישות למתן פטור מאגרה בכל הליך והליך בו מבקש הוא פטור כאמור" (בשג"צ 6088/09 גדעון שריאור נ' מדינת ישראל, פורסם במאגר נבו; ער (י-ם) 57242-05-11 גלית הושיאר נ' גד ליאור, פורסם במאגר נבו).

בכגון דא אוסיף, כי ביום 02/04/12, כחמישה חודשים לאחר המועד בו ניתנה החלטת כב' הרשם פוני עליה מבסס המבקש טענותיו, נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת כב' הרשם ב' שלו בבקשה לפטור מתשלום אגרה, באופן בו אין בהצגת החלטה יחידה אשר ניתנה אך "לאור עמדת המדינה", עמדה ולפיה "אין למדינת ישראל מידע בדבר היכולת הכלכלית של המבקש מעבר למפורט בבקשה", כדי להצביע על שיש ליתן למבקש פטור גורף מתשלום אגרה, מבלי שידרש להוכיח את דלותו הכלכלית.

טענות המבקש נדונו ע"י כב' בית המשפט אשר פסק, כי "גם אם אקבל את טענות המערער לגבי גובה הוצאותיו החודשיות לעומת הכנסותיו, על אף שהמערער לא צירף תדפיס מחשבון הבנק שלו לתמיכה בטענותיו - הרי לאור העובדה כי המערער יכול היה להעמיד הלוואה בסכום של 120,000 ₪, אין מקום לפטור אותו מהאגרה" (ער (י-ם) 61-01-12 קמיל שמואל נ' מרדכי שניאור בלאק, פורסם באתר נבו).

אוסיף, כי המבקש אף לא הגיש העתק מהבקשה אשר הוגשה במסגרת ההליך בו התקבל הפטור. האמור מקבל משנה חשיבות בהינתן המידע אשר חשף המבקש אך כעת ולפיו, הוא בעל הכנסה נוספת בסך 4,000 ₪ לחודש מהליכי גביה.