קלר נ' קריות ואח'

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת שהוגשה לפי ס' 6 לפקודת בזיון בית משפט, ועניינה לכוף את המשיבים לציית לפסק הדין של בית המשפט מיום 2.6.13 אשר ניתן בהסכמת הצדדים.

2. הסכמת הצדדים אשר קבלה תוקף של פסק דין היתה כדלקמן : "לא תבוצע עוד בניה בשטח עד שלא ייהרס לחלוטין מבנה הפרגולה אשר נראה בתמונה שהוגשה לבית המשפט (מש/1) בצד הדרומי של הבית. משמעות ההריסה היא הריסה עד היסוד ללא השארת קורה כלשהיא" . הרקע לקביעה זו הינה עתירה שהגישה המבקשת כנגד היתר בניה לממ"ד שניתן למשיבים על ידי הועדה המקומית, על אף שועדת הערר הורתה להתנות היתר כזה בהריסת הפרגולה, דבר שלא בוצע.

3. לאחר פסק הדין - אין מחלוקת שהפרגולה אכן נהרסה על ידי המשיבים עד היסוד. אלא שהמשיבים מתחו כבלי ברזל שנקשרו לברגים כמסגרת לגגון, ועליו מתחו יריעת הצללה מיוטה , על אותה תכסית שהוצללה קודם לכן על ידי הפרגולה.

4. מתיחת יריעת יוטה איננה מרוקנת מתוכן או מאיינת את פעולת הריסת הפרגולה, בהיבט של בזיון בית משפט. הרקע לדרישה להריסת הפרגולה היה ההיבט התכנוני, דהיינו בנייתה ללא היתר. לכן פסק הדין ניתן במסגרת של עתירה מנהלית. המבקשים לא הראו בבקשתם כי מתיחת יריעת היוטה באופן שנעשה דורש היתר בניה שלא ניתן ונושא זה לא הווה חלק מהצו, שעל הפרתו מתבקש בזיון בית המשפט. יש לדון בדיון חדש ונפרד האם היריעה כפי שנמתחה, מהווה "חיבור של קבע" או מנימוק אחר מצריכה קבלת היתר , והאם מתיחתה מהווה הפרת ההסכם ששמש בסיס לפסק הדין. ברור שהחלטת ועדת הערר לא התנתה את מתן ההיתר על ידי הועדה המקומית בהסרת יריעת יוטה, כי לא היתה כזו וזוהי עובדה חדשה בנוף הבית המשותף. מסגרת הדיון המתאימה איננה פקודת בזיון בית משפט.

5. כפי שעולה מרוח בקשתה הנוכחית של המבקשת, היא יוצאת כנגד השימוש הייחודי שעושים המשיבים מתחת לאותה יריעת הצללה. אלא שענין זה קנייני במהותו, ואיננו חלק מהעתירה במסגרתה ניתן פסק הדין. ענין זה צריך להתברר בפורום אחר.

6. ראו דברי כב' השופט ברק בעפ 519/82 ידידה גרינברג נ. מדינת ישראל (28.4.83) בהתייחס להליך בזיון בית המשפט –

"על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. זהו הליך מיוחד במינו, שמחד גיסא אינו מטיל אחריות פלילית, אך מאידך גיסא אינו הליך אזרחי גרידא. "זוהי הוראה sui generisהמצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (ע"א 371/78[3], בעמ' 241). מטרתו של הליך זה היא להביא לידי קיומו של הצו והוצאתו מהכוח אל הפועל (ע"א 422/77[4]). הסנקציה שבו היא כפייתית ולא עונשית. מכאן הגישה, כי סעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט "צופה פני העתיד". הוא בא לכפות ביצוע מעשה או מחדל "מחר" (ע"פ 6/50[5], בעמ' 468). על-כן אין תחולה לסעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט, מקום שאכיפת ההוראה שוב אינה אפשרית, אם משום שבוטלה (ע"פ 43/50[6]), ואם משום שבין הגשת הבקשה לאכיפה לבין שמיעתה היא כבר קוימה (ע"פ 6/50 [5] הנזכר),..."

מאחר ומדובר בהליך מעין פלילי, פרוש הצו שניתן צריך להיות ברור ודווקני. כאן צו בית המשפט כבר בוצע על ידי המשיבים. מתיחת יריעת היוטה הינה פעולה חדשה, שאין לגביה התייחסות בצו בית המשפט במסגרת פסק הדין.

7. לפיכך – הבקשה לבזיון בית משפט נדחית על הסף.

8. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום מהיום.

9. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: