קלר ואח' נ' ועדת ערר מחוז חיפה ואח'

פסק דין

1. עתירה להורות על ביטול החלטת ועדת הערר המחוזית חיפה בערר מס' 40/12 מיום 10.5.12 (להלן – "החלטת ועדת הערר"), וכן לבטל את החלטות המשיבה 2 (להלן – "הועדה המקומית") מיום 19.9.11 ומיום 31.10.11, ולהותיר על כנה את החלטת הועדה המקומית מיום 14.3.1, אשר אישרה את בקשת העותרים להיתר בדיעבד (ליגליזציה).

רקע בקצרה

2.העותרים הינם בעלי זכויות במגרש הנמצא בגוש 10072 חלקה 100 (להלן: "המגרש"), אשר נמצא בפרדס חנה – כרכור. על המגרש בנוי בית דו משפחתי בו מתגוררים העותרים והמשיבה 3.

בשנת 2009 הגישו העותרים בקשה לליגליזציה של המבנים הבלתי חוקיים אשר הוקמו על ידם על חצי שטח המגרש שבבעלותם. המבנים כללו תוספת מגורים, הגדלת מחסן קיים בהיתר ומבנה אשר סומן במקור כ"חדר עבודה" בשטח של כ- 23 מ"ר. המשיבה 2 דחתה את הבקשה לליגליזציה מטעמים שונים שאינם רלוונטיים לענייננו. בעקבות דחיית הבקשה הגישו העותרים בקשה חדשה, במסגרתה הוכתר חדר העבודה כ"מחסן". כן ביצעו העותרים שינויים נוספים.

3.ביום 14.3.11 אישרה הועדה המקומית את הבקשה החדשה בהעדר התנגדויות (להלן – "הבקשה הראשונה").

טרם הוצאת ההיתר, התקבלה בועדה המקומית פניית המשיבה 3 במסגרתה מסרה המשיבה לועדה פרטים עובדתיים שלא הונחו בפני הועדה עובר לאישור הבקשה. בין היתר ציינה המשיבה כי היא ובני משפחתה אינם יכולים לשאת את הרעש הנגרם כתוצאה מביצוע עבודות הפיסול והמסגרות על ידי העותר בחצר ביתו, ועל כן היא מבקשת שלא ליתן לעותר היתר להקמת "המחסן", אשר משמש לו למעשה כמסגריה.

4.בעקבות פנייה זו מינתה הועדה המקומית ועדת משנה מטעמה, על מנת לבחון את טענות המשיבה. ועדת המשנה ערכה סיור במגרש, וביום 31.10.11 החליטה כדלקמן:

"... בחנה את הבקשה מקורב [כך במקור] ונכחה לראות, כי השימושים מבני עזר אינם לשימוש עצמי, אלא בית מלאכה לכל דבר המעלה מטרדי רעש, ומשנה את אופי הסביבה הקרובה שהינה שקטה ומקומו ראוי באוזר מלאכה ותעשיה. עמדת הועדה הינה, כי יש להפסיק כל שימוש שאינו ראוי באזור מגורים עם צפיפות נמוכה. לאור האמור, הועדה מחליטה לדחות את הבקשה".

5.על החלטה זו הגישו העותרים ערר לועדת הערר. במהלך הדיון בועדת הערר הוצג סרטון שערך בנה של המשיבה המתעד את ביצוע העבודות בחצר המגרש על ידי העותר. לאחר שועדת הערר צפתה בסרטון ושמעה את טענות הצדדים, ניתנה על ידה החלטתה ביום 15.5.12 לפיה נדחה הערר ונקבע כי הפעילות שמתבצעת על ידי העותר בחצר המגרש היא פעילות בלתי חוקית, שאינה מותרת על פי התוכניות החלות על המגרש.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

עיקר טענות העותרים

6.העותר מס' 1 טוען כי הוא הוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וקיבל סיוע כספי מהמוסד לביטוח לאומי להקמת סטודיו לפיסול אשר יאפשר לו לעסוק בתחביבו. העותר הקים סטודיו בחלקה האחורי של חצר ביתו. העותר טוען בעתירה כי הסטודיו אינו אלא אוהל עשוי שלד ברזל מצופה ביריעות בריזנט המשמש לאחסון חומרי יצירה לעבודות הפיסול. העותר מדגיש כי עבודות הפיסול הן פעילות חובבנית, ללא מטרת רווח, וממילא לא מדובר בבית מלאכה כפי שקבעה ועדת הערר.

לטענת העותר, הסיור שנערך על ידי ועדת המשנה לא היה אלא ביקור חד צדדי בחצר המשיבים. חברי הוועדה לא טרחו להיכנס לחצר העותר, לא בדקו את הסטודיו, לא שמעו את טענותיו, ולא נערך פרוטוקול. די בכך כדי להביא לביטול ההחלטה.

עוד טוען העותר כי לא התקיימה נסיבה חדשה שהצדיקה את ביטול ההחלטה הראשונה של הועדה המקומית, וכן, כי נשללה ממנו זכות השימוע בדיון שהתקיים בפני הוועדה המקומית, עת החליטה לבטל את האישור שנתנה.

העותר מוסיף וטוען כי לוועדת הערר לא הייתה שום תשתית עובדתית לביצוע "בדיקה טכנית" של הבקשה כפי שעשתה. בדיקה זו היא בלתי סבירה ובלתי חוקית וניתנה בחריגה מסמכות. עוד נטען כי ועדת הערר לא ערכה סיור במקום ודי בכך כדי לפסול את החלטתה.

תגובת המשיבים

7.המשיבים הגישו תגובות נפרדות ואולם טענותיהם זהות פחות או יותר. לטענתם, לא נפל כל פגם בהחלטות הועדה המקומית ובהחלטת ועדת הערר. משהוברר שהשימוש שהעותר עושה במחסן חורג מהשימוש המותר על פי התוכנית החלה על המגרש, חייבת הייתה הועדה המקומית לדחות את בקשת העותר לליגליזציה. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה בעטיו של שיהוי ניכר בהגשתה, ובשל חוסר ניקיון כפיים.

דיון

8.טרם שאבחן את טענות הסף שהעלו המשיבים, אתחיל דווקא מהסוף, שכן עם העובדות הברורות בתיק זה לא ניתן להתווכח.