קליר ואח' נ' דוידסון ואח'

פסק דין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל (גב' מרים סגל), מיום 28.2.12, אשר לפיה דחתה את בקשת הזוכים להטלת הגבלות על החייבים, במסגרת תיק הוצל"פ מספר 01-07264-33-2.

2.המבקשים פתחו את תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיבים וזאת לצורך ביצוע פסק דין שניתן ביום 17.7.11.

3.במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשה להטיל על החייבים הגבלות, בהתאם להוראות פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), שעניינו "הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט משתלום חובותיו" ועתרו להטלת הגבלוץ שונות, ובין היתר גם הגבלת רישיון נהיגה, הגבלת דרכון, הגבלת כרטיס אשראי, הגבלת יציאה מהארץ (להלן: "הבקשה להטלת הגבלות").

רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה דחתה את הבקשה להטלת הגבלות וקבעה בזו הלשון:

"לא שוכנעתי כי הטלת ההגבלה מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב.

לאחר נקיטת הליכים נוספים בתיק, לרבות קבלת מידע מגורמים רלוונטיים, ובהתאם לתוצאתם, ניתן יהיה לשוב ולהדרש לבקשה בשנית."

זו ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

טענות המבקשים

4.לטענת המבקשים, נימוקיה של החלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה אינם מתיישבים עם ההיגיון הבריא, החוק והשכל הישר, שכן כל מטרתה של ההוצאה לפועל היא להביא לקיומו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט ותו לא.

5.לטענת המבקשים "לא די שלתובעים נגרם נזק שבגינו הגישו תביעה ואף זכו בה, כעת גם כדי להשיב את הסדר על כנו ניצבים מולם במחסומים בדמות אגף ההוצאה לפועל".

6.לטענת המבקשים מטרת חוק ההוצאה לפועל הוא לביצוע פסקי דין, ואף נטען על ידם כי: "אין זו הפעם הראשונה שבעטיין חובות של מיליונים הלכו לאיבוד בשיטה זו".

7.עוד טוענים ומציינים המבקשים כי ההגבלות החדשות אשר נוספו לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, הינן מידתיות ומובן לכל שכוונת המחוקק היא שיעשו בהגבלות אלא שימוש בתוך שהמחוקק הגביל את הליך המאסר, ולפיכך סבורים המבקשים שלא ברורה להלם ההחלטה שיש בה כדי לפגוע בזכותם לממש את פסק הדין שניתן לזכותם, תוך הגנה על החייבים, הם המשיבים.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

8.תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיבים נפתח ביום 11.8.11 והאזהרה נמסרה להם ביום 24.8.11.

המבקשים מציינים כי עוד ביום 10.11.11 הגישו בקשה להטלת הגבלות אולם זו נדחתה מאחר וטרם חלפו 6 חודשים מעת ביצוע האזהרה, ולכן המתינו עד חלוף המועד הנ"ל ואז הגישו בשנית את הבקשה להטלת הגבלות.

9. מעיון בתיק, עולה שהמבקשים לא עשו כל פעולה שהיא בתיק ההוצאה, לא בטרם מעת מסירת האזהרה, לא בחלוף התקופה שממתן האזהרה ולא עד למועד הגשת בקשה למתן הגבלות, ולמעשה לא עד למועדת כתיבת פסק דין זה.

10.המבקשים מלינים בבקשת רשות ערעור זו על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, ומציינים, בין היתר, כי היא מונעת מהם את מימוש פסק דינם, תוך הגנה על המשיבים.

11.נדמה, בכל הכבוד, שהמבקשים נתפסו לכלל טעות.