קליין נ' טבריה - מח' הגביה

פסק דין

ענייננו בתביעה לקבלת פיצויים על סך 3,500 ₪ בגין נזקים שנגרמו לכאורה לתובע כתוצאה מהליך עיקול מיטלטלין בביתו מיום 5.12.12 שבוצע, לטענתו, בניגוד לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") ותקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות").

התובע טוען כי, שווים של כלי העבודה שעוקלו בביתו נמוך מהשווי הקבוע בתקנות לעניין מיטלטלין הפטורים מעיקול. משכך, לא הייתה רשאית הנתבעת לעקלם.

לטענת הנתבעת, יש לסלק את התביעה נגדה מחמת חוסר סמכות עניינית, היות ומדובר בתביעה שכל עניינה תקיפת החלטות של רשות מנהלית אשר מצויה בסמכות בלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי, הליך עיקול המיטלטלין בבית התובע בוצע בהתאם להוראות הדין, מכוח הסמכויות המסורות לה לפי פקודת המסים (גביה). לטענתה, הליך העיקול בוצע לאחר ניסיונות רבים לגביית חוב הארנונה של התובע, נשלחו מכתבי דרישה, מכתבי התראה, עיקול חשבון הבנק, עיקול ברישום על נכסיו, אך היות וכל זה לא הועיל, החלה הנתבעת בהליך של עיקול ותפיסת המיטלטלין בביתו.

לטענת הנתבעת, הכלים שנתפסו בביתו של התובע משמשים לעבודות בית בלבד, ולכן אין הם בגדר מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול.

התקיים בפניי דיון ביום 8.3.13 במעמד הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע לא הצליח להוכיח את עילת תביעתו.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על פי הסעד המבוקש, משכך, היות ומדובר בתביעה כספית בשווי המצוי בסמכות בית משפט לתביעות קטנות, קיימת סמכות לבית משפט דנא לדון בתביעה.(סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984).

טענות התובע לעניין חוסר סמכותה של הנתבעת לעקל את הכלים שנתפסו בביתו, נסמכת על סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כדלקמן:

"ואלה מיטלטלין שאין מעקלים אותם:

...

(4) כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים, וכן בעלי חיים, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויים המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות;

סעיף 50 לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 קובע כי:

"(א) שווי המיטלטלין הפטורים מעיקול לפי סעיף 22(א)(4) לחוק הוא בסך 1,300 שקלים חדשים ואם היו מכונות, בסך כולל של 5,000 שקלים חדשים.

התובע טוען כאמור כי שווי הכלים נמוך מהקבוע בתקנות לכן לא הייתה רשאית הנתבעת לעקלם, אלא שאין בכוחם של הוראות אלו כדי לסייע בידיו, היות והכלים שנתפסו אינם משמשים את התובע ל"מלאכתו, מקצועו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו". התובע לא טען זאת וגם לא הוכיח את הטענה, כך שיש לקבל את הטענה של הנתבעת לפיה הכלים הינם כלי עבודה ביתיים ולכן אינם עונים על ההגדרה דלעיל.

יחד עם זאת, סעיף 22 לחוק קובע בהמשך כך:

"(8) מיטלטלין ששוויים המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות; פסקה זו לא תחול על מיטלטלין שהם מלאי עסקי".

סעיף 50 לתקנות קובע כי:

"(ג) השווי המוערך של המיטלטלין הפטורים מעיקול לפי סעיף 22(א)(8) לחוק אינו עולה על סכום של 150 שקלים חדשים".

לא ניתן לקבל את טענת התובע אף מכוח סעיף זה שכן, במעמד ביצוע העיקול העריכה הנתבעת את שווי הכלים בסכום העולה על הסכום הקבוע בתקנות. מאחר והתובע לא הוכיח באותו מעמד כי שווי הפטישון שעוקל נמוך מ- 150 ₪, העיקול בוצע כדין.