החלטה
1.בפניי בקשת הנתבעת להורות על דחיית התביעה כנגדה בתיק זה על הסף, ולחילופין, להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, אשר הינו מוסמך, לטענת הנתבעת, לדון בתביעה זו.
2.הנתבעת טוענת בבקשתה, כי הינה חברת תעופה זרה, שמקום עיסקה הראשי הינו בארה"ב, ולה נציגות אחת בלבד בישראל שמקום משרדיה בתל אביב (ראה נספח א' – דו"ח מאתר רשם החברות, לפיו, מקום מושבה של נציגות הנתבעת הינו בתל אביב).
לפיכך טוענת הנתבעת, כי בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב הינו בעל סמכות השיפוט במקרה דנן, וכי לבית משפט זה אין כלל סמכות מקומית לדון בתיק זה, שכן לא מתקיימות לגביו, על פי האמור בבקשה, אף אחת מהחלופות הנזכרת בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 (להלן: "התקנות").
3.התובע, בתגובתו בכתב לבקשה, טוען, כי מיקומה של סוכנות הנסיעות, בה רכש את כרטיס הטיסה מהנתבעת, הינו בצפון הארץ, במחוז השיפוט של בית משפט זה, ועתר, נוכח סכום התביעה הקטן (1,380 ₪), ובהתחשב בהיותו אדם פרטי ובהיות הנתבעת חברה, המבוססת כלכלית, שלא להעביר את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.
4.תקנה 2 לתקנות מנוסחת בהאי לישנא :
"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית."
5.הדין עם הנתבעת בטיעוניה בבקשתה, לפיהם אף אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 2 הנ"ל לתקנות אינה מתקיימת בענייננו, זאת מן הנימוקים הבאים:
משרדי הנציגות של הנתבעת מצויים בת"א, ולפיכך ניתן לראות את ת"א כמקום עסקה של הנתבעת.
האירועים המתוארים בכתב התביעה התרחשו מחוץ לישראל, כמו גם המקום שנועד לקיום ההתחייבות.
התובע, ציין, כאמור לעיל, בתגובתו לבקשה, כי סוכנות הנסיעות בה רכש את כרטיס הטיסה מצויה במחוז שיפוט זה ולא בת"א. לפיכך, לטענת התובע, מקום יצירת ההתחייבות מצוי במענה של הסוכנות בה נרכש כרטיס הטיסה, ומשכך קמה לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה.
דא עקא, שעסקינן בסוכנות נסיעות שאינה מהווה נציג או שלוח של חברת התעופה – הנתבעת, ואינה צד לתביעה בתיק זה. לפיכך, יש להבחין בין הסמכות המקומית כנגד סוכן הנסיעות לבין הסמכות המקומית כנגד חברת התעופה, ולקבוע, בנסיבות העניין, כי כנגד חברת התעופה לא קיימת סמכות מקומית לבית משפט זה.עוד יש להוסיף בנקודה זו, כי ההתחייבות נוצרה במקום מסירת הודעת הקיבול למציע (הנתבעת), שהינו מקום משרדיה של הנתבעת בת"א, שכן החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול. להמחשת האמור לעיל יפים הדברים הבאים, שנכתבו בספרם של פרופ' פרידמן וכהן, דיני חוזים, כרך א', בעמ' 209:
"החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו, במקום מושבו של המציע. אם המציע מתגורר בת"א והנתבע בירושלים, תהא הסמכות המקומית לבית המשפט בת"א. כך הוא אם תהליך כריתתו של החוזה הוא בהתכתבות רגילה, או באמצעות תקשורת אלקטרונית מסוג כלשהוא... שיחת הטלפון "ניתנת" בירושלים, אך היא נמסרת למציע בתל אביב...".