קלוגן נ' גורובי

פסק דין

התובעת טוענת כי הנתבע הפר זכויות קניין רוחני שלה בכך שעשה שימוש בעיצובים שהיא יצרה. התובעת טענה כי הנתבע זייף ושיווק את עיצוביה לחנויות בארץ תחת שמה המסחרי של התובעת, ANNA PERENA ללא ידיעתה והסכמתה. הנתבע טוען כי אכן הפיץ את עיצוביה של התובעת, אך טוען שעשה זאת במסגרת הסכמה מוקדמת עם התובעת. זוהי בתמצית התביעה שלפני.

1.האם הייתה הסכמה בין הצדדים להפצת דגמיה של התובעת?

אין מחלוקת כי הנתבע שיווק דגמים של התובעת עם שמה המסחרי לחנות בשם XOXO ברמת השרון. התובעת טענה כי הנתבע עשה שימוש בגזרות ובדגמים שהעמידה לרשותו במסגרת הסכם ייצור ביניהם. ואילו הנתבע טוען כי הייתה הסכמה בינו לבין התובעת כי בנוסף לייצור הבגדים עבורה יפיץ הנתבע את הבגדים בחנויות. יש להדגיש כי לא נחתם הסכם מסודר בין הצדדים וכי כל ההסכמות לרבות לעניין הייצור, נעשו בשיחות טלפון ובשיחות ברשת הסקייפ (שתמליל מאותן שיחות הוגש על ידי הנתבע). לאור זאת, אין הסכם אחד ברור אותו ניתן לפרש. את ההסכמות, יש להסיק מעדויות הצדדים ומאותו תמליל של ההתכתבות ברשת הסקייפ.

לעניין זה יש לציין כי התובעת בדיון ההוכחות הכחישה את האמור באותו תרגום מתוכנת הסקייפ, וטענה כי הנתבע שתל בו דברים שלא נאמרו. אולם, אותו תרגום הוגש ביום 20.6.11 ומאז ועד מועד ההוכחות בנובמבר 2011, לא טענה התובעת דבר בעניין זה. במסגרת דיון ההוכחות טענה התובעת כי לא רצתה להגיש תרגום מטעמה שלה ורצתה להעביר זאת לחברה חיצונית אולם לא יכלה לעמוד בתשלום שעמד על 2000 ₪. כיוון שלא הוגשה כל בקשה להגשת תרגום מטעם התובעת במועד, לא אפשרתי הגשת תרגום מטעמה ופסק הדין יתבסס על האמור בתוכנת הסקייפ כפי שהגיש הנתבע.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי היה ביניהם הסכם לפיו הנתבע ייצר בגדים המעוצבים על ידי התובעת. כן אין מחלוקת כי לצורך כך העבירה התובעת לנתבע גזרות, מודלים ובדים. כן אין מחלוקת כי הצדדים עבדו ביחד כשנה.

יש לציין כי עדויותיהם של שני הצדדים לקו באי דיוקים רבים ובסתירות ועל כן לא ניתן לאמץ לא את גרסת התובעת ולא את גרסת הנתבע במלואם.

א. עדות התובעת

בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לצו מניעה הצהירה התובעת:

"לפני מספר ימים נתקלה המבקשת באופן אקראי, בעת סיור ברמת השרון, בחנות XOXO וגילתה להפתעתה, כי חלק מפריטי הקולקציה אשר ייצרה את המשיב, אשר כולה הייתה מיועדת אך ורק לחו"ל יוצרו אגב זיוף על ידי המשיב והועברו, ללא ידיעתה ורשותה של המבקשת לאותה חנות תוך כדי שימוש בגזרות, במודלים ובבדים אשר מסרה המבקשת למשיב".

אין מחלוקת כי בחנות היו על הבגדים תוויות עם שמה המסחרי של התובעת. טענתה של התובעת לעניין הזיוף היא כי הנתבע תלה על הבגדים תוויות אחרות שעליהן אמנם שמה המסחרי של התובעת אך מצוין על התווית מספר הטלפון של הנתבע. כן טענה התובעת כי הדבר נעשה ללא ידיעתה והסכמתה.

בחקירתה הנגדית חזרה התובעת ואמרה כי מעולם לא הסכימה כי הנתבע ישווק דגמים ועיצובה לחנויות בארץ (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 14). התובעת הופנתה לתוכנת הסקייפ מיום 11.4.10 בשעה 21:35 ובה מוסרת התובעת לנתבע רשימה של חנויות בארץ ונשאלה מדוע העבירה את הרשימה. התובעת עונה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 24-26): "הוא ביקש ממני לעשות קולקציה בשבילו ובשביל החבר שלו ... הוא שאל אותי לאן אפשר לפנות, אני נתתי לו את כל הרשימה של החנויות שאני מכירה בארץ."

אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן הנתבע ביקש בשלב כלשהו מהתובעת כי תייצר עבורו קולקציה נוספת. אין גם מחלוקת כי בסופו של יום הדבר לא התממש ולא התקדם מעבר לשלב הרעיון הראשוני. הטענה המרכזית של התובעת כי היא במקומות בתוכנת הסקייפ בהם יש התייחסות לחנויות והפצה בארץ, מדובר בזיוף, ולחילופין, היה בפרטים שמסרה לנתבע לצורך קידום אותו פרויקט עתידי.

טענה זו אין לקבל. ראשית, אין זה סביר כי בעת שהצדדים מעלים רעיון ראשוני לפיו בעתיד תעצב התובעת קולקציה עבור הנתבע, ללא כל פרטים, כבר באותו שלב יכנסו לפרטי השיווק דווקא. שנית, מתוכנת הסקייפ עצמה נראה כי לא כך הם פני הדברים. להלן פרטי השיחות בתוכנת הסקייפ לעניין זה.

ב-27.3.10 בשעה 18:03:02 עולה לראשונה הפנייה של הנתבע לתובעת לתכנן עשרה דגמים עבורו. עם זאת, כבר קודם לכן ביום 26.3.10 שואלת התובעת את הנתבע, לאחר שהעבירה לו את קטלוג החורף, האם לו או לשותפו (בשם וובה) יש רעיונות היכן להציג את הדברים.

באותו מועד 27.3.10 מדברים הצדדים באופן עקרוני על הכנת קולקציה עבור הנתבע ושותפו והשיחה מסתיימת בכך שהנתבע אומר לתובעת שיתקשר אליה. השיחה הבאה היא מיום 11.4.10, כשבועיים לאחר מכן, ובה מוסרת התובעת לנתבע רשימה של חנויות ביניהם חנות XOXO. אין כל קשר בין השיחה על הרעיון העקרוני של הקולקציה לנתבע לבין העברת רשימת החנויות. בנוסף, בהמשך, מופיעות שמות החנויות שוב. כך למשל, בתאריך 12.4.10 החל בשעה 20:46:22 נערכת השיחה הבאה:

"הנתבע: בואי נעשה כפי שאמרתי, הדבר היחיד הוא הגזרה. יש לנקות את הגזרה ואת השאר נחלק חצי חצי.

התובעת: אוקי.

הנתבע: טוב. את תהיי בקונסיגנציה. בכל הבדים הפעם יהיו שלי.

התובעת: טוב, אחזיר לך חצי מהעלות.