קיים נ' גריפאת

פסק דין

לפניי תובענה שטרית בסדר דין מהיר.

התובע, מר וליד קיים (להלן: "התובע") טוען כי מסר סחורה לידי הנתבע, מר עאדל גריפאת (להלן: "הנתבע"), וכי כנגד סחורה זו הוא קיבל מאת הנתבע 4 המחאות ע"ס 2,845 ₪ כל אחת. לטענתו, ההמחאה הראשונה נפרעה אך שתי ההמחאות הנוספות לא נפרעו. את הרביעית – הוא לא הגיש לפרעון, ככל הנראה. התובע טוען כי הוא מסר את ההמחאות לצדדים שלישיים, כי לאחר שההמחאות חוללו הוא שילם לאותם צדדים שלישיים במזומן במקום ההמחאות – ולכן, על הנתבע לשלם לו בגין אותן שתי המחאות. התובע אף הצהיר והעיד שהוא פנה לנתבע כמה פעמים בדרישה לשלם את סכום החוב, אך הנתבע סרב לפרוע את החוב.

התובע הגיש את שתי ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצל"פ ולאחר שהוגשה התנגדות מטעם הנתבע הוחלט על קבלת ההתנגדות והתיק הועבר לשמיעה בפניי.

יצויין כי בבקשת ההתנגדות שהגיש הנתבע הוא טען שהתובע היה אמור להחזיר לו את ארבע ההמחאות בגלל שהוא לא קיבל את הסחורה שבגינה הוא מסר את ההמחאות לתובע.

התיק היה קבוע לשמיעת הוכחות ליום 14.4.13 אך בבוקר הדיון הוגשה בקשה לדחיית הדיון בשל מחלתו של הנתבע.

באותו יום קבעתי בהחלטה מפורטת, שייתכן והיה מקום לקבל את התביעה בהעדר התייצבות מטעם הנתבע אך לפנים משורת הדין לא עשיתי זאת וקבעתי את התיק למועד נדחה, בכפוף לתשלום הוצאות מטעם הנתבע בשל שהתובע התייצב לדיון, עם עורך דינו ועדה מטעמו, והכל לשווא. היום, היה אמור להתקיים הדיון הנוסף אלא שגם היום הנתבע לא התייצב ולבא כוחו לא היה הסבר לכך.

בהתאם, שמענו בקצרה את עדותו של התובע אשר חזר והסביר שהוא אכן נתן לנתבע סחורה כנגד ההמחאות, כי הוא שילם במזומן לגורמים אשר להם העביר את ההמחאות, וכי הוא פנה מס' פעמים לנתבע בדרישה שישלם את החוב. בנוסף, שמענו את עדותה של האחראית על תיקי ההוצל"פ במשרד של בא כוחו של התובע, אשר העידה שאף היא שוחחה עם הנתבע והוא הבטיח לה שיגיע אליה על מנת להסדיר את החוב שהצטבר בתיק ההוצל"פ, אך לא עשה כן ולא התייצב לאותה פגישה שנקבעה.

במצב דברים זה יש מקום לקבל את התביעה.

הגרסה העובדתית של התובע, באשר למתן תמורה בגין השטרות, הוכחה כדבעי ולו מן הטעם שהנתבע לא טרח לכבד אותנו בנוכחותו ולהעיד באשר לטענותיו העובדתיות. התובע הסביר מה היתה הסחורה, כמה שולם בגינה, הפנה להעתק של החשבוניות ועדותו היתה אמינה ומגובה במסמכים.

מעבר לכך אציין שהאמור בתצהירו של הנתבע, אשר ניתן בתמיכה לבקשת ההתנגדות, אינו הגיוני שכן אין מחלוקת שההמחאה הראשונה מתוך הארבע כן נפרעה, ואם התובע בכלל לא סיפק לנתבע את הסחורה, כפי שהנתבע טוען, מדוע הוא לא ביטל את אותה המחאה ראשונה ולא תבע מהתובע שיחזיר לו את שווי ההמחאה הראשונה?

באשר למחלוקת המשפטית - הרי שאף כאן יש לקבל את עמדת התביעה, שהרי הוכח שההמחאות התקבלו בידי התובע לאחר שנתן לנתבע סחורה, בתום לב - ואין כל סיבה לכך שהנתבע לא ישלם את חובו.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:

על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 7,684 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 ועד היום, בתוספת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ (הכוללים את ההוצאות שנפסקו בישיבה הקודמת), בתוספת ההוצאות של העדה אשר הגיעה גם לישיבה הקודמת בסך של 400 ₪, ובתוספת החזר אגרת בית משפט. ככל שהופקדו כספים בלשכת ההוצל"פ או בתיק בית המשפט מכח החלטת כב' הרשמת יונת הברפלד-אברהם מיום 6.9.12, אזי שיש להעביר את הסכומים לתובע באמצעות בא כוחו ע"ח החוב בתיק זה. היתרה תשולם בתוך 30 יום מהיום. יש לסגור את תיק ההוצל"פ לאחר התשלום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: