קידנה(אסיר) נ' משרד הפנים

החלטה

המבקשת הסתננה לישראל דרך גבול מצרים ביום 7.4.12. המשיב ערך לה שימוע, דחה את טענתה כי היא אריתראית וקבע כי היא אתיופית, והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:"חוק הכניסה לישראל"). בהמשך, הוצא נגדה צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן:"החוק למניעת הסתננות") ונקבע כי לא מתקיימות בה נסיבות המצדיקות שחרורה ממשמורת, ועד היום היא נתונה במשמורת.

המבקשת טוענת, כי לאור החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 7146/12 נג'ט סרג' אדם ואח' נ' הכנסת ואח' (פורסם ב"נבו" וניתן ביום 16.9.13) לבטל את סעיף 30א לחוק למניעת הסתננות, הרי שצו הגירוש שהוצא נגדה בטל וממילא יש לשחררה מהמשמורת.

ב"כ המשיב עדכנה, כי לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 7146/12 הנ"ל, הוצאו למבקשת צווי הרחקה ומשמורת חדשים, מכח חוק הכניסה לישראל, על יסוד עמדת המשיב כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה שהיא נתינת אריתראה וקביעתו שהיא נתינת אתיופיה, ובהתבסס על הטענה כי המבקשת אינה משתפת פעולה באופן מלא לצורך בירור זהותה ולצורך הרחקתה מישראל.

בנסיבות אלה, העתירה שהוגשה על ידי המבקשת – שהתבססה על ההנחה שהיא מוחזקת במשמורת מכח החוק למניעת הסתננות, שההוראה שהיתה בו, שאיפשרה להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה של עד 3 שנים, בוטלה בבג"צ 7146/12- אינה מתאימה עוד. אם בדעת המבקשת לתקוף את ההחלטות החדשות של המשיב בעניינה, עליה לעשות זאת בהליך מתאים, שיתייחס להחלטות החדשות שמכוחן הוצא נגדה צו הרחקה ומכוחן היא מוחזקת במשמורת.

בחנתי את בקשת המבקשת להורות בצו ביניים לשחרר אותה מהמשמורת בה היא נתונה, ובאתי למסקנה היא כי אין להיענות לה.

כאמור, המצב כעת הוא שנגד המבקשת עומד צו הרחקה מישראל - שהוצא על פי חוק הכניסה לישראל - שעל יסודו היא מוחזקת במשמורת. כשברקע הדברים מצויות עמדת המשיב כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה כי היא נתינת אריתראה; עמדתו כי החלטתו שהמבקשת היא נתינת אתיופיה, היא סבירה; ועמדתו שהמבקשת אינה משתפת פעולה לצורך בירור זהותה ולצורך הרחקתה, בין היתר בכך שהיא מסרבת להיפגש עם קונסול אריתראה בישראל, לבדיקת טענתה כי היא נתינת אריתראה.

עיון בהשתלשלות הדברים המתועדת, הנוגעת למבקשת – בין היתר, העובדה שבשימוע הראשון שנערך לה עם כניסתה לישראל, היא דיברה בשפה האמהרית, המדוברת באתיופיה, ואילו בהזדמנויות האחרות שאנשי המשיב שוחחו איתה היא טענה כי היא דוברת רק את השפה הטיגרית; העובדה שהיא לא ידעה לענות על שאלות בסיסיות בנוגע לאריתראה; העובדה שבהזדמנות מסוימת היא טענה כי היא לא יודעת את מספר הטלפון של אמה באריתראה משום שהמספר היה רשום על פתק שאבד לה בדרכה לישראל ובהזדמנות אחרת טענה כי שוחחה עם אמה בטלפון וטענה כי אריתראים אחרים שהסתננו לישראל מצאו את הפתק שאבד לה ומסרו לה אותו - מלמד לכאורה כי עמדת המשיב שהמבקשת לא הוכיחה את נתינותה האריתראית וכי היא למעשה אתיופית, סבירה. וכי אין במסמך שהיא הציגה, הנטען להיות תעודת הזהות האריתראית של אמה - שהמשיב אינו מסכים שהוא תעודת זהות אריתראית, בכלל, ובפרט של אם המבקשת - כדי לשנות זאת.

בנסיבות המתוארות, העובדה שהמבקשת מסרבת להיפגש עם הקונסול האריתראי בישראל, היכול לסייע בבירור זהותה ונתינותה, מצדיקה את טענת המשיב כי היא אינה משתפת פעולה כנדרש לצורך זיהויה ולצורך גירושה. ואי שיתוף פעולה כאמור, מצדיק, על יסוד סעיף 13ו (ב)(1) לחוק הכניסה לישראל, את אי שחרורה מהמשמורת בה היא נתונה.

בהקשר זה יצוין, כי המבקשת אינה חולקת על העובדה שהיא סירבה להיפגש עם קונסול אריתראה בישראל, והיא אף חוזרת ומצהירה כי אין בדעתה להיפגש עמו. הסברה, כי פגישתה עם הקונסול האריתראי בישראל עלולה לפגוע בה בנסיבות בהן היא תוחזר בעתיד מישראל לאריתראה, איננו סביר. שכן, יש להניח שאם יגיע הזמן שניתן יהיה להרחיק נתיני אריתראה מישראל חזרה לאריתראה, כי אז המצב באריתראה יהיה כזה שלא יעלה חשש לבטחונם של המוחזרים, אחרת, על פי הדין הנוהג בישראל, הם לא יוחזרו לאריתראה, כפי שהיום הם אינם מוחזרים אליה.

מכל האמור, בקשת המבקשת להשתחרר מהמשמורת בה היא נתונה , נדחית.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: