קיבוץ סער נ' משרד האנרגיה והתשתית/מינהל החשמל

פסק דין

לפני ערר על החלטת המשיבה 1 שניתנה ביום 15.8.13 ועל פיה ניתנה הרשאה להיכנס למקרקעי המערער על פי הוראות סעיף 47 לחוק משק החשמל תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק החשמל").

הערר הוגש בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק החשמל כנגד המשיבה 1 ואליו צורפה כמשיבה נוספת מס' 2 גם חברת החשמל. שתי המשיבות הגישו תגובות מפורטות.

המערער טוען כי חברת החשמל פנתה אליו בבקשה שיאפשר לה להציב במקרקעיו 3 עמודי מתח גבוה האמורים להתחבר לתחנת החשמל נהריה.

המערער לא נעתר לבקשה וסירוב ברוח דומה הועבר גם למשיבה 1 בעקבות פנייה דומה מצדה.

המשיבה 1 (מנהל מינהל החשמל) עשתה שימוש בסמכותה לפי סעיף 47(ב') לחוק החשמל והתירה לחברת החשמל להיכנס למקרקעין לצורך ביצוע העבודות תחילה ואחזקת המתקנים אחר כך. המשיבה נימקה את החלטתה בכך שמדובר בעבודות נחוצות לשם פיתוח מערכת החשמל באזור וכי נשקלו חלופות אחרות לביצוע העבודה ונמצא כי התכנית שהציגה חברת החשמל סבירה ולכן ניתנה ההרשאה נשוא ערעור זה.

ראוי להבהיר כבר בשלב זה כי המערער כלל איננו חולק על כך שהעבודות נחוצות ושיש צורך עקרוני בהעברת קו מתח לתחנת נהריה המתוכננת.

המערער תוקף את ההחלטה לאשר את העבודות במתכונתן הנוכחית קרי העברת קו המתח באופן עילי ומצהיר כי אין לו התנגדות להטמנת קו המתח ואף מסכים כי תחנת הכוח תוקם אף היא במקרקעיו.

המערער טוען כי חברת חשמל, בניסיון לחסוך בעלויות הטמנת הקו, ניצלה חלון זמן טרם יוכרזו מקרקעי המערער כמקרקעין המיועדים לבניה ומבקשת להקים את קו המתח באופן עילי כמקובל במקרקעין חקלאיים.

לטענת המערער, ייעוד המקרקעין בהם מבוקש לבצע את העבודות אכן חקלאי ברם מדובר בייעוד העומד להשתנות.

על פי הנטען, מדובר במקרקעין שהיו בשטח שיפוט המועצה האזורית מטה אשר ואשר הועברו לשטח שיפוט עירית נהריה. לא מדובר בסתם העברה אלא בכזו שמטרתה הייתה לאפשר את הרחבתה של העיר נהריה ושינוי ייעוד המקרקעין – שטח מבונה. בגלל סמיכות המקרקעין לבית החולים נהריה, טוען המערער כי הייעוד הוא להקמת אזורי מסחר ושירותים הנלווים לבית החולים וכן מסוף תחבורה וחנייה לפי הצורך. מעבר לאינטרסים של עירית נהריה או בית החולים, מצהיר המערער כי מדובר גם באינטרס שלו.

המערער מפנה להסכם שבין המועצה האזורית מטה אשר ולבין עירית נהריה וטוען כי מדובר בהסכם הקובע הבטחה שלטונית על פיה "כל התכנון על השטחים שיעברו, ייעשו בשיתוף ובהסכמה מראש ובכתב של הישובים בעלי/מחזיקי הקרקע".

לדעת המערער, הסכם זה שקיבל את אישורו של שר הפנים כובל גם את מהנדס העיר נהריה וגם את מתכנן המחוז בין היתר לתנאי שצוטט לעיל ואם לא כך נהגו, מדובר בהפרת הבטחה שלטונית ובחריגה ממתחם הסבירות.

המערער טוען כי הוא נפל קורבן ל"תרגיל" שהותירו בסופו של יום מחוץ לתוכנית שיזמה עירית נהריה הכוללת את השטחים הסמוכים לבית החולים ואת הקמת תחנת החשמל נהריה, תכנית זו נקראת ג/12877. לדעת המערער היה עליו להיכלל במסגרת תכנית זו ואם כך היה הדבר הרי ייעוד השטחים נשוא ההליך היה משתנה ואז היה על חברת החשמל להטמין את הקווים.

אלא שהמערער לטענתו הוטעה בשלב הגשת ההתנגדויות לתכנית. על פי הנטען הגיש המערער התנגדות שכבר במסגרתה טען שיש לכלול בה את מקרקעיו, מתכנן המחוז הזמין את אנשי המערער וביקש מהם להסיר את ההתנגדות כשהוא מבהיר כי מעבר לתכנית ג/12877 תקודם גם תכנית לשינוי ייעוד מקרקעי המערער (שטח עירוני-מסחרי), אנשי המערער נענו לבקשה, הסירו את ההתנגדות ותכנית ג/12877 אושרה.

לטענת המערער מנצלת חברת החשמל את חלון הזמן הנוכחי בו המקרקעין עדיין חקלאיים ומבקשת להקים קו עילי למרות שידוע כי יש תכנית להפוך את ייעוד המקרקעין כפי שתואר לעיל.

המערער מפנה לכך שתכנית ג/12877 אושרה רק לאחר שנחתם ההסכם בין המועצה האזורית מטה אשר לעירית נהריה היות והמקרקעין דרושים לצורך הפיתוח הצפוי וכיום מדובר בקרקע שהיא חלק ממתחם המכונה "B10".

משכך מלין המערער על ההרשאה וטוען כי לצורך העניין אין לראות במקרקעיו כמקרקעין חקלאיים ואין לאפשר ניצול חלון הזמן בו פורמאלית כך הם מוגדרים בייעודם כאשר ברור לכל כי מדובר בייעוד שונה.

ומהפן המנהלי וחזית הערעור, המערער טוען כי כל שרשרת הגורמים המנהליים הנדרשים לצורך מתן ההרשאה בסופו של יום היו צריכים לשקול את הטיעונים והעובדות שנטענו לעיל ולרבות את ההבטחה השלטונית, את הסרת התנגדות המערער נוכח ההבטחה וכיו"ב.

המערער מפנה לכך כי ההרשאה מסכלת את הפיכת יעוד הקרקע למסחרי-עירוני, מסכלת את מטרת ההסכם בין הרשויות המקומיות, את הפיתוח המלא והנכון של השטחים ובסופו של יום יוצרת סיכונים ונזקים בהיקף העולה פי כמה וכמה על זה של הטמנת הקווים בקרקע.