קיבוץ דן נ' אפל

פסק - דין

המדובר בתביעה כספית בעילה חוזית על סך 105,501 ₪ בגין חוב הנובע מאספקת מזון ושירותים נלווים לכך.

לטענת התובע במהלך חודש 4/2006 סיפק לנתבע, על פי הזמנתו, מזון ושירותים הנלווים לכך בסך של 100,501 ₪. הסכום לא שולם חרף פניות התובע אל הנתבע.

הנתבע טוען כי שילם סך 12,000 ₪, והוא מחזיק אישור בכתב בזיקה לתשלום זה. לגבי היתרה נטען כי הנתבע שילם ביתר סך של 233 ₪ לתובע, שכן העסקה עליה מבוסס כתב התביעה גרמה לנתבע נזקים, תשלומים לספקים אחרים,פגיעה במוניטין ופגיעה בהכנסות וכי הוא נאלץ להשקיע זמן ועבודה מיותרים בגין פועליו של התובע באי הספקת השרות לו התחייב.

ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה לא נשאו פרי. הצדדים הביאו ראיותיהם. מטעם התובע העידה גב' מרים רוח (אשר הייתה אחראית על אספקת המזון בקיבוץ דן ועבדה במטבח כאחראית). מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו. לא הובאו עדים נוספים.

יחד עם זאת, בישיבת ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים כי באשר לעדת התביעה, גב' מיכל גביש (אשר עבדה בהנהלת חשבונות בקיבוץ דן), מוסכם כי פרוטוקול החקירה של עדה זו שהתנהל במסגרת הדיון בבקשה להעברת מקום דיון (סמכות מקומית) בבית משפט השלום בטבריה ביום 30/4/09, יהיה חלק מהראיות בתיק זה (פרוטוקול מיום 7/3/11, עמ' 3).

הצדדים הגישו סיכומים בכתב והתיק נקבע למתן פסק דין.

הנתבע טוען בתצהיר עדותו הראשית כי אכן ההסכם היה על סך של 165,501 ₪, וכי הדברים סוכמו עם יוסי כהן שהוא מנהל מטעם קיבוץ דן וניהל שרות קייטרינג (להלן: "יוסי"). כן נטען כי מספר ימים לפני ליל הסדר הודיע לו יוסי כי הוא איננו יכול לעמוד בתנאי הכשרות הנדרשים ליחיעם אלא רק בתנאי הכשרות של מלון פרנק שבנהרייה. הנתבע הופתע מכך, ולאחר דין ודברים עם יוסי, הלה מצא פתרון, ולפיו יוסי הפנה את הנתבע לקייטרינג אחר, "תולי אכזיב בע"מ", על מנת שיספק לו את המזון, כאשר הוסכם בין הצדדים כי כל סכום אשר יידרש הנתבע לשלם לשירותי הקייטרינג החלופי, יופחת מהסכום אותו הוא התחייב לשלם ליוסי.

הנתבע שילם ל"תולי אכזיב" סך 76,734 ₪, ליוסי סך 35,000 ₪ וכן ביום 11/4/06 שילם סך 12,000 ₪ במזומן לעלא, שהוא עובד מטעם יוסי; סך נוסף של 42,000 ₪ שולמו לעופר אדר. לכן טוען הנתבע כי לא רק שאינו חייב כספים, כי אם שילם ביתר סך של 233 ₪ לתובע (תצהיר עדות ראשית מיום 1/7/10).

כהערה אציין כי למרות שניתן היה לטעון כי מדובר בטענת "הודאה והדחה", הרי משלא הועלתה טענה זו על ידי התובע ומאחר והראיות נשמעו בסדר הרגיל, אבדוק להלן אם התובע הוכיח את תביעתו על כל מרכיביה על פי הנטל הדרוש במשפט אזרחי.

העדה מטעם התובע, מרים רוח עבדה במטבח של הקיבוץ והייתה אחראית על אספקת מזון ושירותים נלווים ללקוחות, ביניהם הנתבע. היא מציינת כי התובע סיפק לנתבע על פי דרישתו, מזון ושירותים בסך כולל של 165,501 ₪, הנתבע שילם 77,000 ₪, ועל כן נותר ביתרת חוב של 88,501 ₪ (מרים רוח, תצהיר עדות ראשית מיום 7/4/10).

מרים רוח נחקרה בחקירתה הנגדית לעניין החוזה שבין הנתבע לבין יוסי כהן:

"ש. את היית מודעת לחוזה שבין הנתבע ליוסי כהן בנוגע שבגין חוסר כשרות ביחיעם יוזמנו ארוחות ממקום אחר.

ת. כן. הייתי מודעת. אני מפנה לנספח מס' 3 שכתבתי בכתב ידי. אני סימנתי שסיפקנו חלקית את המזון ולכן גם העלות הייתה פחות".

(הדגשות לא במקור- ג.נ.- העדה בחקירה נגדית, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 7/3/11).

כמו כן עולה מחקירתה הנגדית של מרים רוח כי החשבונית הוצאה ביום אחד בעוד המזון סופק ביום אחר:

"אני חתומה על תעודת המשלוח. בעבודה שאני עשיתי אני חתמתי על תעודות המשלוח ושלחתי להנהלת החשבונות... בגלל שהיו קצת בעיות ואני ציינתי שהעסקה הייתה באפריל 2006. היו לנו המון עסקאות באותו זמן והיו כמה בעיות ועד שהוציאו את התעודה זה היה ב-15.5. הוא היה צריך לתת לי הוראה מתי להוציא את תעודת המשלוח... אנו עובדים על אמינות. יש לנו את כל התאריכים שאפל קיבל את האוכל" (העדה בחקירה נגדית, עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 7/3/11).

אם כן, הרי שתעודת המשלוח לא הוצאה ביום המשלוח, ואף הנתבע אינו חתום עליה. מרים רוח נשאלה לעניין זה:

"ש. את מודעת לעובדה שתעודת משלוח צריכה להיות חתומה על ידי מי שקיבל את הסחורה ולא מי ששלח אותה?

ת. כן.