קושב נ' רקח

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 9,494 ₪.

א. התביעה:

בהתאם לכתב-התביעה, בתאריך 14.3.11 בשעה 07:15, נהגה אשת התובע ברכב התובע מסוג מאזדה ש"י 2005, מ"ר 70-837-16 במושב קדרון, והייתה לקראת סיום תהליך עקיפה של הנתבע, אשר נהג באוטובוס מ"ר 53-695-68 בנתיב השמאלי, תוך הפעלת אורות איתות ונקיטת אמצעי זהירות כנדרש.

נטען, כי בשלב זה, סטה הנתבע שמאלה ופגע בחלקו האחורי-שמאלי של רכב התובעת.

עקב התאונה, נגרמו לרכב התובעת נזקים, במוקד ימני-אחורי, כדלקמן: עלות התיקון – 6,040 ₪, שכ"ט שמאי – 650 ₪, ירידת ערך – 1,944 ₪, השכרת רכב (לימים 20 – 22.3.11)– 360 ₪, עוגמת נפש – 500 ₪.

ב. ההגנה:

בהתאם לכתב-ההגנה נבע האירוע מעקיפה רשלנית של התובעת, אשר ביקשה לעקוף את הנתבע בכביש צר.

נטען, כי האירוע היה כדלקמן: "...לפתע אני קולט במראה של צד שמאל שלי מופיעה מזדה במהירות בלתי מובנת ומנסה לעקוף אותי. לא נותר לי הרבה מה לעשות. יש בידי שתי אפשרויות: 1. לזרוק אותה לתעלה שמצויה בצד שמאל, תעלת מים. 2. או לתת לה להיכנס בתוך שער המושב...לחצתי ברקס במקום, ומשכתי את ההגה לצד ימין לכיוון המדרכה וכך אפשרתי לה להיכנס ביני לבין שער המושב...ובכל זאת זנבה פגע בקצה האוטובוס...".

הנתבע מוסר, כי בנהיגתו הוא הציל את חיי התובעת והוא צירף תמונות להמחשת גרסתו.

ג. דיון:

בבית-המשפט העידו הצדדים.

הנהגת ברכבו של התובע העידה, בין השאר, כדלקמן: "...בערך כ – 50 מטר משער המושב, התקרבתי לאוטובוס, האוטובוס נסע במהירות מאוד, מאוד נמוכה, בשלב מסוים אני החלטתי לצאת לעקיפה, אני חייבת לציין שבמקום שיצאתי לעקיפה, העקיפה הייתה מותרת, היה לי טווח ראייה מאוד רחב, ראיתי שאין מכוניות...באותה תקופה הכרתי פחות את הכביש הזה...יצאתי לעקיפה ובזמן שיצאתי לעקיפה האוטובוס התחיל לצבור מהירות, ובשלב שעברנו את השער והתקרבנו לצומת, המהירות שלו הייתה די גבוהה והצלחתי לסיים את העקיפה, השלמתי את העקיפה כמעוט והוא נכנס בכנף האחורי ימני ופנה שמאלה" (עמוד 2 שו' 7 – 14).

הנתבע העיד, בין השאר, כי הוא מתגורר כמאה מטר לפני שער המושב (עמוד 2 שו' 26) ועל כן לא יכול היה לפתח מהירות, כטענת הנהגת. הוא תאר את עקיפת הנהגת כעקיפה נמהרת ורשלנית. הוא הסביר, כי הוא ניסה ככל הניתן למנוע פגיעה קשה בנהגת ורק מיומנות נהיגתו הצילה את חייה. הנזק לכנף רכב התובע ארע בשל עקיפתה הבלתי זהירה של הנהגת: "המכה בכנף היא נכנסה חזרה" (עמוד 2 שו' 33).

הנהגת טענה, כי התאונה ארעה לאחר, ששני כלי הרכב חלפו את שער המושב, הגיעו אל הצומת הקרובה, ואז הנתבע פנה שמאלה ופגע בה.

הנתבע כפר בתרחיש זה, ואמר, כי הפגיעה ארעה, בלית ברירה, תוך כדי עקיפתה של הנהגת את האוטובוס, עוד לפני שהשניים הגיעו אל שער המושב, כאשר הנהגת עלולה הייתה לפול את התעלה שבצד הדרך, וכי הוא כלל לא פנה שמאלה, כטענתה, ולא אמור היה לפנות שמאלה.

הוצגו בפני בית-המשפט תמונות של זירת האירוע.

אני קובע, כי עדיפה גרסתו של הנתבע על גרסתה של נהגת הרכב, ואני מאמץ אותה, מהטעמים הבאים:

הנתבע כפר בתרחיש העובדתי, שלפיו בהגיעם לצומת, הוא פנה שמאלה ואז פגע ברכבו של התובע. הוא הסביר, כי אין זה מסלול נסיעתו. ואכן, הנתבע הציג בפני בית-המשפט את מסלול עבודתו, המלמד, כי הוא לא היה אמור לפנות שמאלה באותה צומת, לגדרה, אלא להמשיך ישר לקריית עקרון.

הנתבע הציג בבית-המשפט את דסקת הטכוגרף של האוטובוס, מיום האירוע, המלמדת, כי בעת קרות התאונה הוא לא נסע מהר, כטענת הנהגת.