קורט נ' וקנין

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 14.4.11 (להלן: "פסק הדין"), עד לדיון והכרעה בערעור שהגישה המבקשת.

רקע

1.המשיב הינו הבעלים הרשום של המקרקעין ברח' קדם 129, יפו, הידוע כחלקה 92 בגוש 7036 (להלן: "המקרקעין").

על המקרקעין בנוי מבנה הכולל 4 יחידות דיור (להלן: "המבנה").

המבקשת מחזיקה כדיירת מוגנת באחת מיחידות המבנה (להלן: "המושכר") מכוח חוזה שכירות מיום 1.4.74 שנחתם בין הבעלים הקודם של המושכר לבין בעלה לשעבר של המבקשת.

2.המשיב הגיש תביעה לפינוי המבקשת מהמושכר מכוח סעיפים 131(7) ו-131(10) לחוק חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב- 1972 (להלן: "החוק").

בהסכמת הצדדים מונה השמאי מר גלעד אברהם כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"). לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו, הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתב, ללא הבאת ראיות.

בפסק הדין חויבה המבקשת לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לידי המשיב כשהוא נקי מכל אדם וחפץ, וזאת כנגד תשלום בסך 980,000 ₪.

טענות המבקשת

3.המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין.

המבקשת טוענת, כי יש סיכוי טוב שהערעור יתקבל.

לטענת המבקשת, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שכן במידה ופסק הדין יבוצע ולאחר מכן יתקבל הערעור אי אפשר יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

המבקשת מציינת, כי היא גרה במושכר 37 שנים ואין לה אפשרות למצוא דיור חלוף בזמן שנקבע בפסק הדין.

באשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת, כי הוא נוטה לטובתה. הנזק בפינויה יעלה על נזקו של המשיב, אשר ממילא לא יכול להתחיל בעבודות ההריסה או הבנייה שכן הוא מנהל הליך משפטי נגד דיירת מוגנת נוספת במבנה. הליך זה טרם הסתיים והמבקשת מעריכה כי ייארך עוד שנה לפחות (להלן: "ההליך הנוסף").

טענות המשיב

4.לטענת המשיב, המבקשת נסמכת על הגנת בדים וסיכוייה בערעור נמוכים מאוד.

המשיב מציין, כי הצדדים הסכימו למינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט ובא כוחה של המבקשת הסכים למתן פסק דין ללא הבאת ראיות, כך שטענות המבקשת לענין זה, אינן ברורות.

המשיב טוען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא כללית ולא נתמכת בתצהיר.

לטענת המשיב, מטרת המבקשת היא משיכת זמן ועיכוב הפינוי. המשיב מדגיש כי אין קשר בין הליך זה לבין ההליך המתנהל כנגד דיירת מוגנת נוספת המתגוררת במבנה.