קורוליוב נ' חגאי

פסק דין

1.זו תביעה לתשלום יתרת שכרו של התובע בגין עבודות גבס ושפכטל שעשה עבור הנתבע בחודש יוני 2009.

התובע טוען שהוסכם על מחיר כולל של 13,500 ₪ כפי שצוין בהזמנת עבודה מ- 7.6.09. שולם לו 3,500 ₪ אשר נגדם הוציא קבלה.

התובע גמר את העבודה בשלמות ביום 16.6.09 ולא קיבל את יתרת הסכום כמוסכם.

לדברי התובע, הנתבע לא שילם את יתרת התשלום בטענה שהתובע לקח חומר בניה ללא רשות מאתר הבניה: חלון גג ומרצפות.

התובע מכחיש טענה זאת ודורש בתביעה זאת:

10,000 ₪ עבור גמר עבודה.

2,500 ₪ עבור עוגמת הנפש.

2.גרסת הנתבע שונה לחלוטין.

הוסכם שמחיר העבודה הוא 10,000 ₪, והוא לא חתם על הזמנה כל שהיא למחיר אחר: באשר לתשלום: התובע קיבל מעבר לסכום 3,500 ₪, סכום נוסף של 5,500 ₪ מזומן שעבור סכום זה לא נתן קבלה.

התובע לא השלים את העבודה מכיוון שהנתבע סילק אותו מהאתר עקב כך שניסה לקחת משם ללא רשות 40 מ"ר מרצפות וחלון גג.

לדברי התובע עד שהוא סילק את התובע מהאתר, סיים כ- 75% של העבודה.

באשר לעניין לקיחת המרצפות, התברר כי הנתבע מתגורר בבניין מול אתר הבניה ולמעשה ראה את התובע בעת שהוא מעמיס את המרצפות וסילק אותו בו במקום מהאתר.

לדברי הנתבע:

"הוא השתולל והוריד זאת בחזרה והלך. לא דיווחתי למשטרה, אני אדם עסוק.... לא רציתי איתו שום קשר". (ע.2 לפרוטוקול שורות 1-3).

התובע בעדות עמד על גרסתו שלא לקח דבר.

3.החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.נטל ההוכחה בתיק זה על התובע והוא לא הרים אותו די לצורך.

2.לא מצאתי סיבה משכנעת מדוע הנתבע יבחר להעליל עלילה כה חמורה על תובע רק על מנת לחסוך לעצמו סכום יחסית קטן, לעומת הוצאות הכרוכות בבניית ביתו.

3.כללית, אני העדפתי את גרסת הנתבע ולכן אנו דוחה את התביעה.