קורד עסאם נ' עירית ירושלים

החלטה

1.ביום 26.4.09 הגישה המשיבה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

2.בכתב התביעה נטען כי המבקש החזיק בנכס בירושלים ובגינו הוא חייב בתשלום ארנונה לגבי שנת 2008.

3.על פי הרישומים בתיק ההוצאה לפועל נמסרה האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל לידי אביו וזאת ביום 16.5.09 ואשר אף חתם עליה. לפיכך, היה על המבקש להגיש את התנגדותו לתביעה עד ליום 15.6.09.

4.משלא הוגשה ההתנגדות במועד החלה המשיבה בנקיטת הליכים לגביית החוב.

5.ביום 11.8.09 הגיש המבקש את הבקשות הנ"ל. במסגרת בש"א 6496/09 עתר המבקש להאריך לו את המועד להגשת התנגדות לביצוע התביעה. בבש"א 6497/09 עתר המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ובמסגרת בש"א 6495/09 הוגשה ההתנגדות.

6.במסגרת בקשתו להארכת מועד טוען המבקש, כי הוא לא קיבל מעולם את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

לטענתו נודע לו על נקיטת ההליכים רק ביום 14.7.09.

7.לעצם התביעה טוען המבקש, כי לאביו היתה מכבסה באזור התעשייה בעטרות והוא עבד בה. לפיכך הוא טוען כי אין לו כל זיקה לנכס נשוא כתב התביעה. אביו הוא זה אשר שכר את המקום בו נוהלה המכבסה מאת בעליו, בתמיכה לטענות אלה צירף המבקש את תצהירו של אביו המאשר את עובדת החזקתו בנכס בשנת 2008 וכי שמו של בנו המבקש נרשם בטעות בספרי המשיבה. כמו כן צורף תצהירו של השוכר הראשי של הנכס אשר טוען כי הרשה לאביו של המבקש להחזיק בנכס לתקופה הנ"ל עד אשר נאלץ להפסיק את מתן הרשות לאור התנגדות בעל הנכס בהתאם לחוזה השכירות שביניהם.

8.המשיבה בתגובתה לבקשה מציינת את העובדה, כי אביו של המבקש בתצהירו כלל לא התייחס לעניין המסירה שבוצעה לו עבור בנו המבקש. עוד מציינת ב"כ המשיבה, כי ביום 2.7.09 נרשם עיקול ברשום על שלושה רכבים של המבקש.

בנסיבות אלה נטען, כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להאריך לו את המועד ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

באשר לטענות המבקש לגופה של התביעה, נטען כי הסמכות לדון בטענת המבקש כי לא החזיק בנכס מסורה באופן בלעדי למנהל הארנונה וזאת על ידי הגשת השגה, בנסיבות אלה אין לאפשר למבקש לעקוף את המתווה הנ"ל, יתרה מכך ההלכה הפסוקה קבעה כי ניתן להעלות טענה בדבר אי חזקה בנכס ברשות בית המשפט, רשות זו לא רק שלא נתבקשה אלא אף אם היתה מתבקשת לא היה מקום להיעתר לה וזאת מהנימוק שאין המדובר בנושא עקרוני ובעל חשיבות ציבורית אלא מדובר בנושא טכני עובדתי אותו יש לברר אצל מנהל הארנונה.

לבסוף נטען כי לזכות המשיבה עומדת החזקה הקבועה בסעיף 318 לפיה העיוות ולפיה הרשום בספרי ה ישמש כראיה לכאורה כל עוד לא הוכח אחרת.

9.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

המבקש לא סתר את חזקת מסירת האזהרה. לא המבקש ולא אביו ניסו לקרקע את האמור באישור המסירה ומשכך יש לקבוע כי האזהרה נמסרה למבקש כדין.

משכך, היה על המבקש להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד וכזה אינו מופיע לא בבקשה ולא בתצהיר. בהעדר טעם מיוחד ולאור השיהוי בהגשת הבקשה דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

אף לגוף התביעה וכמפורט בתגובת המשיבה טענות המבקש בעניין אי החזקתו בנכס דינם להתברר אך ורק בפני מנהל הארנונה ולא בבית משפט זה.

10.לאור האמור לעיל הבקשות נידחות.

החלטה זו ניתנת מכוח סמכותי לפי תקנה 205ג' לתקנות סדר הדין האזרחי.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.