קורגנוף נ' עירית תל אביב

פסק דין

התובע בתיק זה מבקש שהנתבעת תפצה אותו לאחר שזו עיקלה את חשבונו בבנק בעקבות קיומו של דוח חניה. התובע טוען כי לא ידע על קיומו של הדוח ולא קיבל על כך הודעה מטעם הנתבעת. עוד הוא טוען כי מדובר ברכב שרשום על שם רעייתו, אשר לה יש חשבון בנק נפרד. למרות זאת, בחרה הנתבעת לעקל את החשבון המשותף במקום החשבון של רעייתו. לאור העיקול, התובע לא הצליח לשלם את חובותיו בזמן ונגרם לו נזק. על מנת לבטל את העיקול, שילם התובע את סכום החוב. עוד הוא טוען, כי ייתכן והעבירה התיישנה, שכן מדובר בדוח מיום 28.02.07, וכי חלפה למעלה משנה מאז שנשלחה הודעה כלשהי מאת הנתבעת. התובע טוען כי אם הוא היה יודע על קיומו של הדוח, היה דואג לשלמו. סכום התביעה הועמד על סך של 5,000 ₪.

הנתבעת טענה להעדר סמכות עניינית של בית משפט זה, שכן התביעה במהותה היא ביטול הדוח, דבר המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. עוד היא טוענת, כי הדוחות נשלחו לבת זוגו של התובע, בהתאם לכתובת הרשומה במשרד הפנים. לאור חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 (א) לתקנות סדר הדין הפלילי, הרי אין הנתבעת נדרשת להוכיח בראיות את קיומה של המסירה. על אשת התובע היה לפנות בבקשה לביטול הודעת הקנס. מאחר שאשת התובע לא פעלה כך במסגרת פרק הזמן הקבוע בחוק, ולא הודיעה על רצונה להישפט, פסק הדין הפך לחלוט ורואים את אשת התובע כאילו הורשעה ונגזר דינה. הנתבעת נקטה אמצעי גביה בהתאם להוראות פקודת המסים [גביה], כאשר העיקול על החשבון הזוגי המשותף נעשה כדין, שכן הכספים בחשבון שייכים לכל אחד מבני הזוג, ביחד ולחוד. לאור זאת, דין התביעה להדחות.

בדיון שהתקיים לפני הופיעו התובע ונציגת הנתבעת, גב' חיה אוסלו. לדיון לא התייצבה רעייתו של התובע. במהלך הדיון הציגה נציגת הנתבעת קבצים אשר לשיטתה מוכיחים את משלוח הדוח לרעייתו של התובע בהתאם לכתובת הרשומה במשרד הפנים. במהלך הדיון התברר שהדוח נשלח לכתובת התובע כאשר מספר הבניין שנרשם הנו 20. התובע טען כי מספר הבניין בו הוא מתגורר הינו 20 א'. יש לציין כי מהשאילתא שהגישה הנתבעת במשרד הפנים, עולה כי במשרד הפנים הכתובת הרשומה הייתה 20 א', שעה שברישומי הנתבעת מופיע המספר 20 בלבד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להדחות. ראשית אבהיר, כי בית המשפט לא ידון בהתיישנות העבירה. עניין זה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט ידון אך ורק בתביעת התובע לתשלום נזק כל שיוכיח כי הליכי הגבייה שננקטו נגדו היו שלא כדין.

לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש לקבל את התביעה. הדוח נרשם על שם רעייתו של התובע, ודברי הדואר מוענו אליה. לדיון לא התייצבה רעייתו ולכן לא ניתן היה לדעת האם זו ידעה על קיומו של הדוח. יתירה מכך באפשרותה של רעייתו של התובע היה לפנות אל הנתבעת או לבית המשפט לעניינים מקומיים ולדרוש את ביטול הדו"ח בין היתר בנימוק שדבר הדואר לא נשלח לכתובתה הנכונה. ככל שהייתה עושה כן ודרישתה הייתה נענית, שאז יתכן והיה מקום לפנות בתביעה כלפי הנתבעת. אין מחלוקת כי רעייתו של התובע לא פעלה כך. לאור זאת הדוח הפך להיות חלוט, כך שהנתבעת הייתה זכאית לפעול לגביית הדוח ולנקוט הליכי גביה, כפי שמאפשר לה החוק. לא מצאתי כי הטלת עיקול על החשבון המשותף של התובע ורעייתו אינו תקין. הכספים המצויים בחשבון הבנק הינם גם בבעלותה של רעיית התובע.

סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 15 ים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ל חשון תש"ע, 17 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: