קופלוביץ נ' המועצה המקומית גני תקוה

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה").

תמצית בקשת האישור - ביום 4.11.10 עתר המבקש לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור"). המבקש בעל זכויות בדירת מגורים בתחומה המוניציפאלי של המשיבה. בבקשת האישור טען המבקש כי ביום 3.5.2004 החליטה המשיבה על תוספת ארנונה וקיבלה ביום 8.8.04 משר הפנים, בהסכמת שר האוצר (להלן: "השרים"), אישור חריג להטלת תוספת ארנונה לפי סעיף 11 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג – 1992 "בעד התקופה שמיום אישור זה ועד סוף שנת הכספים 2004" (להלן: "האישור החריג"). בין השנים 2005 – 2010 כללה המשיבה בתעריפי הארנונה את התוספת החד – פעמית שאושרה לה באישור החריג, כחלק מבסיס המס. שומת הארנונה של המבקש מאז שנת 2005 כוללת תוספת ארנונה חד פעמית בסך של 1.03 ₪ למ"ר על פי האישור החריג שאישר את הגבייה לשנת 2004 בלבד. במסגרת הבקשה שהגישה המשיבה לשרים לקבלת אישור חריג לשנת 2005, הונח בפני השרים מצג מטעה לעניין תעריף הגבייה החוקי.

למבקש עילות תביעה אישיות כדלקמן: עילת השבה עצמאית של כספים שנגבו על ידי הרשות ביתר; עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות – המשיבה חבה חובת זהירות ותום לב מוגברים ביחסיה עם הנישומים; השבה מכוח עילה נזיקית; חזקת התקינות המנהלית.

מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית: התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה; התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

הקבוצה שהוגדרה בבקשה היא "כל הנישומים שחויבו לשלם למועצה ארנונה בשנתיים שקדמו להגשת התובענה".

סכום התביעה –סכום ההשבה, במגבלת השנתיים הקבועה בחוק תובענות ייצוגיות, מוערך בסך של 4,088,937.60 ₪ לכלל הנישומים (או בסך של כ – 3,267,206.89 ₪ לנישומים עליהם הושתה ארנונה בשימוש מגורים באזור א' בלבד). סכום ההשבה וחישובה פורטו בחוות דעת שצורפה לבקשת האישור.

תמצית תגובת המשיבה – העלאת תעריפי הארנונה בשנים 2004 ו – 2005 נעשתה בסמכות בהתאם להתחייבות המועצה ב"הסכם להסדר הבראה" שנחתם על ידה. עקב גרעונות בתקציבה השוטף, נכנסה המועצה בשנת 2003 להליך הבראה וחתמה ביום 6.6.2004 על "הסכם להסדר הבראה ברשות" (להלן: "הסכם ההבראה"). במסגרת הסכם ההבראה התחייבה המועצה בפני משרד הפנים להעלות את תעריפי הארנונה הכללית ב – 3% ו – 4% בשנים 2004 ו – 2005 בהתאמה. במהלך שנת 2004, קיבלה המשיבה החלטה להעלות את תעריפי הארנוה בשיעור של 3%. בקשה זו נתקבלה על ידי השרים באופן חלקי ביחס לסיווגים שונים בלבד. ביום 14.12.2004 קבעה המשיבה את תעריפי הארנונה לשנת 2005 באופן בו אלה הועלו בשיעור של 4% מהתעריפים המאושרים לשנת 2004. משרד הפנים אישר את בקשת המועצה להעלאת תעריפי ארנונה ב – 4% לנכסים בסיווגים שונים תוך שבהחלטתו מצוין במפורש שהחלטת המועצה בדבר תעריפי צו הארנונה לשנת 2005 התקבלה ביום 14.12.2004. בכך למעשה, אישר שר הפנים תוספת חריגה של 7% לצו הארנונה לשנת 2005 (4% לשנת 2005 ו – 3% לשנת 2004).

תמצית תשובת המבקש לתגובת המשיבה – המשיבה העלתה את הארנונה בשנת 2005 בשיעור של 7%. השרים אישרו ביום 6.6.2005 העלאה של 4% בלבד. הם לא יכלו לאשר בשנת 2005 תוספת של 7% כאשר המועצה עצמה החליטה על תוספת של 4% והם גם לא עשו כן. אין כל אפשרות לאשרר העלאה חריגה, לא כל שכן כאשר לא הייתה החלטה להעלאה כזו. ההחלטה מיום 14.12.2004, שהתקבלה לאחר יום 1 לדצמבר שלפני שנת המס, התקבלה בחוסר סמכות ובניגוד לסעיף 156 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א – 1950, ולכן בטלה מעיקרה.

בהחלטתי מיום 28.4.11 דחיתי את בקשת המשיבה להארכת המועד הקובע לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות.

ביום 1.8.11 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה למתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה. בהחלטתי מיום 1.8.11 קבעתי כי למרות כותרת הבקשה נראה כי מדובר בבקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות והוריתי על פרסום הודעה ראשונה לציבור בכפוף להמצאת נוסח ההודעה לאישורי. בהתאם להחלטתי, הגישו הצדדים נוסח של הודעה לציבור בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). ביום 14.8.11 אישרתי את פרסום ההודעה הראשונה, שהוגשה בכפוף לתיקונים עליהם הוריתי בהחלטתי מיום 8.8.11. ההודעה הראשונה כללה בין היתר: תיאור תמציתי של הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות והזמנת התובעים המיוצגים להודיע בתוך 45 יום מיום הפרסום אם ברצונם להיכלל בקבוצת התובעים.

ביום 3.11.11, הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי הוא "אינו מבקש להביע התנגדות לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006, והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד". ביום 9.10.11 הודיעו ב"כ הצדדים כי לא קיבלו התנגדויות להסדר הפשרה.

הסדר הפשרה

ביום 1.8.11 הגישו הצדדים הסדר הפשרה (להלן: "הסדר הפשרה" או "ההסדר") ולהלן עיקריו:

לאחר משא ומתן שנערך בין הצדדים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה פתרון המחלוקת על דרך הפשרה, תועיל לחברי הקבוצה ולמשיבה, ולפיכך מתבקש בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

הצדדים הסכימו בהסכם הפשרה כי לסילוק סופי ומוחלט של התובענה וויתור על הסעדים המבוקשים במסגרתה תפעל המועצה כדלקמן:

המשיבה תפסיק את הגבייה בתוך 10 ימים מיום אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט, תפסיק המשיבה לגבות את גביית היתר שנטענה בתובענה, בכל שומות הארנונה לכלל הנישומים בתחומה, אשר לגביהם נתנו השרים אישור להעלאה חריגה בשנים 2004 ו- 2005, באופן בו חיובי הארנונה של נישומים אלו יופחתו בשיעור של 7.12%.

המשיבה תבצע עבודות לתועלת הציבור – מעבר לתכנון השנתי. המשיבה תקצה סכום של 1,500,000 ₪, מעבר לתיכנון השנתי, לפיתוח גנים ציבוריים ברחבי המועצה שממנו יהנו כלל תושבי המשיבה: הקמת מתקני משחקים בגן הציבורי "גן הילד"; שיקום ושידרוג "גן המצפה" בשטח של כ- 6 דונם; התקנת מצללות להגנה מהשמש בגנים ציבוריים ברחבי היישוב; התקנת מערכת נוספת של מתקני כושר לשימוש הציבור בסמוך לאחד הגנים הציבוריים (להלן: "עבודות הפיתוח"). המשיבה תבצע את עבודות הפיתוח, כולן או חלקן, בסכום שלא יפחת מסכום הפשרה המוסכם.העבודות להתקנת מצללות והתקנת מערכת מתקני כושר יבוצעו במהלך שנים עשר החודשים שתחילתם ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. עבודות הפיתוח בגנים הציבוריים יבוצעו במהלך עשרים וארבע החודשים שתחילתם ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.להסכם הפשרה צורף תצהיר מטעם גזבר המועצה, מר צור אוריון, לפיו ההוצאות הנ"ל לתועלות הציבור לא היו חלק מתקציבה של המועצה לתקופה הרלוונטית והן נוספו בהתאם למשא ומתן שנערך עם המבקש. לצורך ביצוען לא תטיל המשיבה כל מחזיקי הנכסים בתחומה אגרות או היטלים חדשים יעודיים.

מקום בו לא ניתן יהיה לבצע אחת או יותר מהתחייבויותיה האמורות לעיל, יועברו הכספים לפיתוח גנים ציבוריים ברחבי המועצה. המועצה מתחייבת כי סכום של 1,500,000 ₪ יוקצה לפיתוח גנים ציבוריים ברחבי המועצה לטובת ולתועלת הקבוצה בתקופה האמורה.

במהלך 24 חודשים שתחילתם ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, תקצה המשיבה סכום נוסף של 100,000 ₪ לצורך קיום אירועים ו/או מופעים נוספים לקהל הרחב באזור המשיבה, באופן בו 50,000 ₪ יוקצו עבור שנת תשע"ב ו – 50,000 ₪ נוספים יוקצו במהלך שנת תשע"ג.