קוסטירו נ' אפיק מ.י. הנדסה בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה להחזר תשלום ששילם התובע לנתבעים, על פי הסכם למתן שירותי ניהול וקידום תכנון, שנחתם בין התובע ובין הנתבעים ביום 2.9.09 (להלן- ההסכם).

על פי ההסכם, התובע ישלם לנתבעים סך של 20,000 דולרים, לשם ניהול וקידום התכנון למקרקעין הכלולים בתוכנית 6553א'. בעת החתימה שילם התובע לנתבעים סך של 5,000 דולרים (יצויין כי ההסכם חתום על ידי הנתבע 1, ואילו אישור התשלום ניתן על ידי הנתבעת 2. התביעה הוגשה כנגד שני הנתבעים. בהעדר התייחסות מצד הנתבעים לשאלת היריבות, פסק הדין יתייחס לשני הנתבעים יחד ולחוד).

סעיף א' להסכם מפרט את השירותים שיוענקו לתובע כדלקמן: סיוע בגיוס בעלי מקצוע, מתן הנחיות וניהול בעלי המקצוע, סיוע ברשויות בקידום התוכנית, סיוע ברשויות התכנון לקידום תב"ע ולהכשרת הבנייה.

סעיף ב' להסכם עוסק בלוחות הזמנים לקיום ההסכם וקובע כי הקידום בכל הנוגע לסיוע ברשויות "ייעשה בלוח הזמנים המינימאלי האפשרי ברשויות התכנון בירושלים".

בכתב יד הוסף על גבי ההסכם לוח זמנים כדלקמן:

"גיוס מתכננים – 1.5 חודש

פתיחת תיק – 3 חודשים

אישור להפקדה – 6 חודשים

מתן תוקף – 6 חודשים

אישור למתן תוקף כ- 18 חודש בסך הכל".

התובע טען בכתב התביעה וחזר על כך בעדותו, כי הנתבעים לא קיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ולא הביאו לפתיחת התיק בתוך שלושה חודשים כפי שהתחייבו. בעדותו ציין התובע כי לוחות הזמנים לקידום התכנון היו חשובים לו במיוחד לנוכח צו הריסה שהוצא כנגד מבנה שבנוי על המקרקעין נושא ההסכם. עוד טען התובע כי למרות פניותיו החוזרות ונשנות לנתבעים, הללו לא קיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ולא פתחו את התיק במועד שסוכם (ינואר 2010). לטענתו, בלית ברירה, ולאחר שהמתין 6 חודשים לפתיחת התיק, פנה לבעלי מקצוע אחרים אשר דאגו לפתיחת התיק באוגוסט 2010.

התובע ציין בדיון כי במהלך הסכסוך בין הצדדים נעשה ניסיון ליישבו באמצעות מר חראווי ומר שלום, ואולם הצעתם לסיום הסכסוך על ידי החזר כספי בסך של 10,000 ₪, לא הייתה מקובלת עליו.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לדחות את תביעה לנוכח בוררות שהתקיימה בין הצדדים. כמו כן טענו הנתבעים כי קיימו פעולות רבות לשם קידום התוכנית ולכן אין מקום להחזר התמורה או חלקה. הנתבעים ציינו כי במסגרת השירות שנתנו לתובע הם הציעו לו אדריכל, קיימו פגישות עם אנשי העירייה, הדריכו את האדריכל, ואף ציידו את עורך הדין המטפל בצו הריסה, במכתב לפיו התובע החל בהליכים להסדרת הבנייה הבלתי חוקית.

בנוסף טענו הנתבעים, כי לוח הזמנים המצויין בכתב יד בהסכם, אינו בגדר התחייבות אלא נועד ליתן הערכה בלבד. כמו כן טענו, כי העיכוב בפתיחת התיק נבע מן המורכבות של המצב התכנוני של המקרקעין שהינם מקרקעין לא מוסדרים, ולא בשל ליקויים בהתנהלותם. מכל הטעמים לעיל סבורים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה נגדם.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, ולחייב את הנתבעים להשיב לתובע, יחד לחוד, חלק מן התמורה ששולמה על ידו. הכל, כפי שיפורט להלן

לעניין טענת הנתבעים בדבר קיומה של בוררות המחייבת את הצדדים, יוער מיד כי לא הוכח להנחת דעתי כי הצדדים הסכימו לקיים הליך של בוררות. הסכמת התובע לנסות ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה, באמצעות מר חראווי ומר שלום, אינה מעידה על קיומו של הסכם בוררות בין השניים. יודגש כי על אף שאין מניעה להתקשר בהסכם בוררות בעל פה, ועל אף שדרישת הכתב הקבועה בחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן –חוק הבוררות), חלה רק לגבי הסכמי בוררות שחוק הבוררות חל עליהם (ראו סעיף 39 לחוק הבוררות וכן ע"א 661/88 חיימוב נ' פארס), הרי שבמקרה דנן לא הוכח כי הצדדים הסכימו בעל פה לקיים הליך של בוררות.

לעניין טענה הנתבעים בדבר העדר לוחות זמנים, אני סבורה כי לנוכח צו ההריסה שריחף מעל המבנה שבבעלות התובע, לא יכול להיות ספק כי חלק מהותי מן ההסכם כלל התחייבות ללוח זמנים. לפיכך אני מאמינה לגרסת התובע לפיה לוח הזמנים הקבוע בהסכם אינו בגדר הערכה בלבד אלא התחייבות. ודוק, אף אם הכוונה הייתה לקבוע לוח זמנים גמיש, הרי שבנסיבות אלו ניתן היה להצדיק איחור של חודש עד חודשיים, לא ניתן בשום פנים ואופן להצדיק איחור של שישה חודשים.

גם הטענה לפיה העיכוב נבע מקשיים תכנוניים הנובעים בין היתר מהיות המקרקעין מקרקעין לא מוסדרים, דינה להידחות. היה על הנתבעים, המציגים עצמם כמומחים לקידום תוכניות בנייה, לצפות את הקשיים העומדים בני הכשרת תוכניות בנייה דוגמת זו שלפנינו ומשלא כלכלו צעדיהם בהתאם, הפרו את ההתחייבות שנטלו על עצמם.

מכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי הנתבעים לא קיימו את התחייבותם העיקרית על פי ההסכם, היא ההתחייבות לפתיחת תיק במועד שנקבע בהסכם. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מן הפעולות שנעשו על ידי הנתבעים לקידום אישור התוכנית. אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעים להשיב לתובע רק חלק מן התמורה ששולמה על ידו. על דרך האומדן אני קובעת כי הנתבעים ישיבו לתובע, יחד ולחוד סך של 3,500 דולרים כפי ערכם ביום 2.9.09 או כפי ערכם במועד התשלום, לפי הגבוה. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע יחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.