קוסטיקה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום הכולל בתוכו 5 אישומים.

באשר לאישום הראשון, אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי המשיבה אישרה בדיון בבימ"ש קמא שאילו היה אישום זה עומד לבדו לא היה מתבקש מעצרו.

באשר לאישום השני, שם מיוחסת לעורר עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות במובן זה שהעורר דקר פעמיים את המתלונן. באשר לאישום זה טען העורר טענת אליבי, אשר לא נבדקה על ידי המשטרה.

אני סבור שבנסיבות כאלה לא ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין אישום זה, וההלכות בעניין ידועות ומרובות.

באשר לאישום השלישי, מיוחסת לעורר עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. מדובר באירוע שאירע במהלך נסיעה ברכב, לטענת המתלונן הוא צפר לעורר ואזי יצא הרכב מהמכונית, סטר לו, ולאחר מכן הכה בו באמצעות מוט ברזל. לא הייתה היכרות קודמת בין העורר לבין המתלונן.

בשלב ראשון הוצגו בתחנת המשטרה תמונות בפני המתלונן, והוא לא זיהה איש. לאחר מכן, משנלקח לטיפול רפואי, הוא זיהה את העורר בקופת החולים, ופעם נוספת זיהה אותו במסדר זיהוי חי.

נטען על ידי הסנגור שמדובר בזיהוי שאינו זיהוי, ולכן לטעמו לא קיימות ראיות לכאורה באשר לאישום זה.

אינני סבור כמוהו. אכן, יש פגם בזיהוי, אולם ענין זה הוא ענין של משקל, וביהמ"ש אשר ישמע את הראיות יצטרך לייחס המשקל הראוי לזיהוי אשר נעשה.

לצורך בקשה זו נראה לי כי קיימות ראיות לכאורה באשר לאישום השלישי, אם כי עוצמתן של הראיות בשל הבעייתיות שבזיהוי נמוכה.

באשר לאישום הרביעי, שם מיוחסות לעורר עבירות של גניבה ואיומים, נטען שהנאשם גנב סכינים כירורגיות בקופת החולים, ולאחר מכן איים על האחות. הראיות לכאורה באשר לאישום זה מוצקות, מדובר בעדותה של האחות, ודי בשלב זה באותה עדות.

באישום החמישי מיוחסת לעורר עבירה של חבלה חמורה. נטען בכתב האישום שהעורר הכה את המתלונן וגרם לו 3 שברים בלסת.

לטענת ב"כ העורר, הרי שגרסתו של המתלונן נסתרת לאור עדותם של הסוהרים. על פי גרסת הסוהרים, כשהם הגיעו למקום עמדו העורר והמתלונן זה מול זה והתקוטטו. לעומת זאת, טען המתלונן שהוא שכב על הרצפה והעורר הכה בו.

יש לזכור שהסוהרים הגיעו לאירוע בשלב מאוחר שלו, ולכן לא צריכה להיות חפיפה בין עדותם לעדות המתלונן, שכן מדובר בשני שלבים של אותו אירוע.

לפיכך, אני סבור שקיימות ראיות לכאורה באשר לאישום החמישי.

סיכומו של דבר, שנמצאו ראיות לכאורה באשר לאישום הראשון, הרביעי והחמישי. באשר לאישום השלישי, מדובר בראיות לכאורה שכורסמו. האישום השני לוקה באי בדיקת אליבי, ולכן אני סבור שבשלב זה לא ראוי להתייחס אליו.

עברו הפלילי של העורר עשיר ביותר. מדובר באדם אשר התחמק מן המשטרה, ולחובתו הרשעות בעבירות רכוש, אלימות, חבלה, החזקת סכין ועבירות נגד שוטרים. לאחר האירוע המתואר באישום השני, העורר התחמק מלהתייצב המשטרה ולא ניתן היה לאתרו. בסופו של דבר הוא אותר בדירת מסתור.

בנסיבות כאלה, אני סבור שלא ניתן לתת אמון בעורר מחשש שיתחמק מהליכי השפיטה.

משהגעתי למסקנה זו, הרי שאין מקום לבדוק חלופת מעצר, משום שהתנאי הראשוני לבדיקת חלופת מעצר הוא אמון שנותן ביהמ"ש בנאשם.

מאחר והגעתי למסקנה שלא ניתן לתת אמון בעורר לאור הימלטותו מן החקירה, אני סבור שבדין קבע בימ"ש קמא שאין לשקול חלופת מעצר בעניינו.