קונין נ' מרחב ואח'

החלטה

לפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת אירית מני גור) שניתן בגדרי ת"א 44051-03-10, ובו נקבע כי על המבקשת לפנות מחסן המצוי בבניין ברח' מנדלסון 2 בת"א.

כידוע, הכלל באשר לבקשות לעיכוב ביצוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור לכשעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שלו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. עוד נקבע כי בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המוכנים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי ערעור ולהיפך (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (מאגר נבו, 2.5.2011); ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (מאגר נבו, 12.2.2012)).

בענייננו, לא הוכיחה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במובן זה שאם יבוצע פסק הדין, והיא תפונה ממחסן 'המריבה', יגרם לה נזק בלתי הפיך. המבקשת מציינת בתצהירה כי מזה שש שנים היא מאחסנת במחסן 'המריבה' ציוד, והיא תאלץ לפנות את הציוד ולמצוא מחסן חלופי. הנזק של המבקשת הוא לכל היותר נזק כספי גרידא הנגזר מעלות פינוי המחסן ושכירתו של מחסן חלופי שניתן לפצות עליו בפיצוי כספי, ואין לעכב בגינו את ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא.

גם לא התרשמתי שסיכויי הערעור של המבקשת גבוהים במיוחד. המבקשת טענה כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בין השאר משום שניתן ללא סמכות עניינית, לאחר שלטענת המבקשת השאלה העיקרית שעמדה במוקד המחלוקת שבין הצדדים הייתה שאלת הבעלות במחסן. עוד טענה המבקשת כי המשיבים לא הוכיחו בעלות במחסן ובית משפט קמא צריך היה לדחות את תביעתם.

סיכויי ההצלחה של טענת העדר הסמכות העניינית נמוכים לאור הכלל הקובע כי שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט נגזרת מהסעד המבוקש, כפי שהגדירו התובע בכתב התביעה. בכתב התביעה עתרו המשיבים לפינוי וסילוק ידה של המבקשת מהמחסן, כך שעל פניו הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה הייתה לבית משפט השלום (סעיף 51א(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק)). זאת ועוד, אמנם בית משפט קמא לא קבע כי למשיבים הבעלות במחסן. ברם, בית משפט קמא, על יסוד הראיות שהוגשו לפניו, קבע כי אין למבקשת כל זכות במחסן, וזאת לאחר שבין השאר בחן את חוזה רכישת דירת המבקשת, נסח הטאבו, צו רישום בתים משותפים, ושמע את עדויות הצדדים. בידוע הוא כי התערבות בית משפט שלערעור בקביעות עובדתיות כגון דא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)), כך שגם בעניין זה סיכויי הערעור אינם גבוהים, בוודאי לא במידה כזו שתתגבר על כך שמאזן הנוחות לא נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין.

סיכומו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: