קונטאל הנדסה נ' עיריית פתח תקו ו ה

פסק דין

על מדוכת הדיון השיפוטי ניצבת סוגיית אפשרות פיצול נכס ל"נכסים" שונים המסווגים בצו המסים המקומי על פי סיווגים שונים בהתאם לשימושים הנעשים בחלק קטן של הנכס הכולל.

הנסיבות

העותרת, קונטאל הנדסה מכשור בע"מ (להלן: "העותרת") מחזיקה בנכס מבונה בשטח של 2500 מ"ר לערך העתירה חסרה תשתית עובדתית (ראו להלן) ובכלל זה חסרים בה נתוני בסיס על שטח הנכס. הנתון שלמעלה הוא סיכום מחושב של שטחי הנכסים השונים המצוינים במסמך ההשגה שנשלח למנהל הארנונה. בסיכומי העותרת מצויה אמירה בעלמא שטח הנכס הוא כ- 1235 מ"ר. , בתחומי השיפוט של עיריית פתח תקווה (להלן: "העירייה"). לצורך תשלומי ארנונה לעירייה נחלק השטח למספר "נכסים" בהתאם לשימושים שונים הנחתי היא שפיצול חשבון המשלם למספר נכסים נפרדים היה שריר וקיים בשנים שקדמו לתקופת העתירה. העניין הוצג בעתירה באורח מעורפל אולי כדי ליצור רושם שהיצול נעשה לראשונה לקראת שנת 2008 שהיא מושא העתירה. אלא שיש במסמכי העתירה סימוכין לכך שהפיצול קדם לתקופת העתירה והוא כשלעצמו אינו נושא לעתירה. .

העתירה חסרה תשתית עובדתית (ראו להלן) ובכלל זה חסרים בה נתוני בסיס על שטח הנכס. הנתון שלמעלה הוא סיכום מחושב של שטחי הנכסים השונים המצוינים במסמך ההשגה שנשלח למנהל הארנונה. בסיכומי העותרת מצויה אמירה בעלמא שטח הנכס הוא כ- 1235 מ"ר.

הנחתי היא שפיצול חשבון המשלם למספר נכסים נפרדים היה שריר וקיים בשנים שקדמו לתקופת העתירה. העניין הוצג בעתירה באורח מעורפל אולי כדי ליצור רושם שהיצול נעשה לראשונה לקראת שנת 2008 שהיא מושא העתירה. אלא שיש במסמכי העתירה סימוכין לכך שהפיצול קדם לתקופת העתירה והוא כשלעצמו אינו נושא לעתירה.

בשנת 2006 ביצעה העירייה סקר מדידות ובדיקת שימושים בנכסי העותרת. הסקר גילה, לסברת העירייה, שחלק מנכסי העותרת אינם מחויבים בתשלומי ארנונה בשיעורים המותאמים לדין. על כן ביצעה העירייה, לקראת שנת המס 2008, "התאמה" למציאות (מבחינת גודל וסיווג בעניין מקצת הנכסים השינוי מתבטא הן ב"סיווג" שונה והן בהגדלת השטח שעליו חל הסיווג החדש (למשל: בנכס 0080 שונה הסיווג מ"תעשייה" ל-"מחסנים" והשטח הוגדל מ-115 מ"ר ל-148 מ"ר); בעניין נכסים אחרים לא שונה הסיווג אך הוגדל השטח שעליו חל הסיווג (למשל: נכס 0091 שסיווגו "משרדים בתעשייה" הוגדל משטח של 81 מ"ר ל-177 מ"ר). עם זה יש להעיר כי הצו אינו מגדיר סיווגים חדשים ואינו קובע תעריפים חדשים לסיווגים קיימים. . ) של חיובי הארנונה שהוטלו על נכסי העותרת.

בעניין מקצת הנכסים השינוי מתבטא הן ב"סיווג" שונה והן בהגדלת השטח שעליו חל הסיווג החדש (למשל: בנכס 0080 שונה הסיווג מ"תעשייה" ל-"מחסנים" והשטח הוגדל מ-115 מ"ר ל-148 מ"ר); בעניין נכסים אחרים לא שונה הסיווג אך הוגדל השטח שעליו חל הסיווג (למשל: נכס 0091 שסיווגו "משרדים בתעשייה" הוגדל משטח של 81 מ"ר ל-177 מ"ר). עם זה יש להעיר כי הצו אינו מגדיר סיווגים חדשים ואינו קובע תעריפים חדשים לסיווגים קיימים. .

חברה מסוימת שפעלה בשם העותרת הגישה ביום 28.3.08 השגה למנהל הארנונה שעניינה, בין היתר, באי חוקיות הפיצול והסיווג המחודשים של הנכסים. ביום 1.5.08 דחה מנהל הארנונה את ההשגה. העותרת הגישה ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה ובו זמנית (23.6.08) הגישה את העתירה דנן שצירה סוגיות שאינן מצווית בסמכות ועדת הערר.

עיקר טענות העותרת

בפי העותרת שלושה ראשי טענה: (1) חריגה מן התעריף המרבי שבתקנות; (2) פיצול סיווגים אסור; (3) תעריף בלתי סביר לסיווגי משנה.

חריגה מן התעריף המרבי שבתקנות

למן שנת 1985 הוגבלו סמכויות הרשויות המקומיות בהעלאת שיעורי הארנונה המוטלת על נכסים בתחום שיפוטן. חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ב – 1992 [להלן: "חוק ההסדרים"] הסמיך את הרשויות המקומיות להטיל ארנונה כללית על נכסים בתחום שיפוטן שתחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו. שרי האוצר והפנים הוסמכו לקבוע בתקנות את "סוגי הנכסים" וכללים בדבר חישוב שטחו של נכס, השימוש בו וסיווגו לצורך קביעת הארנונה [סעיף 8 לחוק ההסדרים] רקע החקיקה הזאת – הנעוץ במצב הכלכלי ובתנאי האינפלציה ששררו אז בישראל – הוסבר בעשרות פסקי דין. אין צורך לחזור על כך שוב. .

רקע החקיקה הזאת – הנעוץ במצב הכלכלי ובתנאי האינפלציה ששררו אז בישראל – הוסבר בעשרות פסקי דין. אין צורך לחזור על כך שוב.

מכוח חוק ההסדרים הותקנו מדי שנה בשנה תקנות שהגדירו את סוגי הנכסים וקבעו תעריפים מרביים לכל סוג. תקנת ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) תשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות ההסדרים") קבעו 12 סוגי נכסים ולצדם ננקב תעריף מרבי למ"ר. כך לעניין הסיווג: "משרד, שירותים ומסחר" נקבע תעריף מרבי של 308.84 ש"ח למ"ר ולעניין הסיווג: "תעשייה" נקבע תעריף מרבי של 133.10 ש"ח למ"ר.

מבנה צו המסים ארנונה כללית לשנת 2007 של עיריית פתח תקווה (להלן: "צו המסים") כולל פרק של תעריפים (פרק 2) ופרק של הגדרות (פרק 3). התעריף הקבוע ל"תעשייה" הוא 130.49 ש"ח למ"ר; התעריף הקבוע ל"מחסנים" הוא 147.31 והתעריף הקבוע ל"משרדים באזורי תעשייה" הוא 206.3 ש"ח למ"ר. פרק ההגדרות מגדיר את הביטוי "תעשייה" ומייחס אליו סוגים שונים של מפעלים, לרבות בתי תוכנה שזה, כנראה, עסקה של העותרת (סעיף 3.4 לצו המסים). מהגדרה זו נגזרות הגדרות משנה שונות ובהן "מחסנים", שבכללם גם "מחסנים בתעשייה" (סעיף 3.4.1.7) ו"משרדים במבני תעשייה" (סעיף 3.4.3.1). חרף העובדה שהגדרות המשנה נגזרות מן ההגדרה הראשית של "תעשייה" מחויבים "מחסנים בתעשייה" ו-"משרדים במבני תעשייה" בתעריפים גבוהים בהרבה מן התעריף המרבי ל"תעשייה".

העותרת גורסת שבמבנה זה דבקה אי חוקיות. שכן בתקנות ההסדרים נקבע הסיווג "תעשייה" שהתעריף המרבי הקבוע לצדו הוא, כאמור, 133.10 ש"ח למ"ר. הדין אינו מתיר לקבוע, במסגרת צו המסים, ל"תעשייה" תעריף גבוה מן התעריף המרבי. צו המסים נהג כך ביחס ל"תעשייה" אך לא כך נהג בעניין "מחסנים" ו"משרדים במבני תעשייה" שהם נגזרות של הסיווג הראשי "תעשייה". לנגזרות אלה יוחד תעריף גבוה מתעריף "תעשיה" שבצו המסים וגבוה מן התעריף המרבי ל"תעשייה" שבתקנות ההסדרים.

פיצול סיווגים אסור

העותרת אינה חולקת על סמכותה של העירייה לקבוע , סיווגי משנה במסגרתו של כל סיווג ראשי מותאם לסיווגים הקבועים בתקנות ההסדרים. למשל, אפשר שבמסגרת הסיווג הראשי של "תעשייה" ייקבע סיווג משנה של "מחסנים בתעשייה" או "משרדים במבני תעשייה". אלא שבעשותה כן מוגבלת העירייה בתעריף המרבי של הסיווג הראשי ("תעשייה") הכלול בתקנות ההסדרים. בעניין דנן נמצא שהתעריף לסיווגי המשנה גבוה מן התעריף לסיווג הראשי וגבוה מן התעריף המרבי שבתקנות.

יטען הטוען ש"מחסנים בתעשייה" ו-"משרדים במבני תעשייה" אינם נגזרים מן הסיווג "תעשיה" אלא נגזרים מן הסיווג הראשי "משרדים שירותים ומסחר" וכי התעריף שנקבע לסיווגי משנה אלה מותאם לתעריף המרבי של הסיווג הראשי הקבוע אף הוא בתקנות ההסדרים. אף העותרת תשיב בשלושה טיעונים. ראשית הלכה פסוקה היא כי שימושים טפלים בנכס המשרתים את הנכס העיקרי הולכים אחר הנכס בהקשר לתעריף הארנונה החל עליהם. פיצול חלקי הנכס השונים מבחינת תעריפי הארנונה ייעשה רק במקום שחלקיו השונים של הנכס מנוצלים לתכליות עצמאיות שונות [בר"ם 9205/05 עיריית טבריה נ' היפרשוק (להלן: "פס"ד היפרשוק"); בר"ם 5299/05 עיריית רמת גן נ' חן; ע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה]. כך הדבר גם בעניין דנן שכן המשרדים והמחסנים משרתים את התכלית העיקרית של הנכס העיקרי ואין להם שימוש עצמאי נפרד.