קומפיוטסט וטרייד אין מוטורס לא הטעו קונה רכב בנוגע למצבו

בתאריך 16/5/06 ביצעה הנתבעת 1 לבקשת התובע, בדיקה לרכב מדגם מזדה דמיו שהוא התכוון לרכוש מהנתבעת 2 כשהשלמת העיסקה היתה תלויה בתוצאות הבדיקה.

הבדיקה בוצעה ולתובע נמסר דו"ח בהתאם.

על פי אותו דו"ח בדיקה התגלו ליקויים ברכב ובכללם ליקויים בשלדה ובמרכב הרכב.

ליקויים אלו הוגדרו בדו"ח הבדיקה כליקויים בעלי משמעות נמוכה.

לטענת התובע, לאחר ביצוע הבדיקה, ובשיחה שהתנהלה מול הבודק מטעם הנתבעת 1, מסר לו הבודק כי מדובר בליקויים סבירים וכי הרכב נמצא בסך הכל במצב סביר.

לדברי התובע, באף שלב לא נמסר לו ע"י נציג הנתבעת כי מדובר ברכב שעבר תאונה קשה, כי קיימת ירידת ערך ברכב וכי עלויות תיקון הליקויים בשלדה ובמרכב מגיעות לאלפי שקלים, וכן כי בוצע תיקון חובבני של התאונה הקשה בה נפגע הרכב.

לאחר קבלת תוצאות הבדיקה והסברי הבודק מטעם נתבעת 1, החליט התובע לרכוש את הרכב בסוברו, לאור ההסברים שניתנו לו, כי מדובר בליקויים זניחים.

התובע רכש את הרכב מהנתבעת 2, כאמור ושילם תמורתו מחיר מחירון מלא, לאחר שהנתבעת 2 תיקנה על חשבונה חלק מהליקויים שהתגלו בבדיקה.

לדברי התובע, לאחר 11 חודשים מהרכישה, בתאריך 18/4/07 נפגע הרכב בתאונה בחלק הקדמי ולצורך הערכת הנזק, וביצוע התיקון, נבדק הרכב ע"י שמאי.

בבדיקת השמאי, כך לטענת התובע, ולאחר פירוק הרכב במוסך, התגלו סימני פגיעה קשה קודמת, התובע תיקן את הנזקים ברכב הן של התאונה הקודמת והן של התאונה השנייה וביקש את השמאי לערוך חוות דעת באשר לנזקי התאונה הראשונה שארעה לפני רכישת הרכב על ידו.

על פי חוו"ד השמאי, עלות תיקון נזקי התאונה הראשונה מגיעה ל- 7,800 ש"ח וכן שלרכב נגרמה ירידת ערך בשל התאונה הקודמת בשעור 4,800 ש"ח.

השמאי מטעם התובע התיחס בחוות דעתו לקביעת הנתבעת 1 כי רמת הליקויים שהתגלו בבדיקה היא נמוכה וטען כי אין קביעה זו תואמת את היקף הנזק שנגרם וירידת הערך.

לטענת התובע, לו היתה הנתבעת 1 ממלאת את חובתה ומדווחת לו על מצבו האמיתי של הרכב, הליקויים שבו והתאונה הקשה שהוא עבר, הוא היה מבטל את העסקה ובמיוחד עת השלמת העסקה מול נתבעת 2 הותנתה בתוצאות הבדיקה.

לטענת התובע, הנתבעת 1 הפרה את חובתה כלפיו להעמידו על מצבו האמיתי של הרכב, עקב כך הוא רכש את הרכב, ועל כן על הנתבעת לפצותו על נזקיו.

באשר לנתבעת 2, טוען התובע כי הוא ביקש לברר, טרם רכישת הרכב, האם הרכב נפגע בעבר בתאונה וכי הנתבעת 2 הסתירה ממנו עובדה זו.

לטענת התובע, הנתבעת 2 ניהלה עמו מו"מ בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע חיוני ממנו ובכך השפיעה על החלטתו לרכוש את הרכב.

התובע העמיד את סכום התביעה על סך 17,199 ש"ח שהם צירוף של החזר עלות הבדיקה אצל נתבעת 1, הוצאות תיקון נזקי התאונה הראשונה, ירידת ערך הרכב כפי דו"ח השמאי, שכ"ט השמאי, הוצאות שכ"ט עו"ד, החזר צילומי המחאות וכן עגמת נפש.

בסוף הדיון שהתקיים לפניי ביקש התובע לתקן את פרטי תביעתו כך שאת הסך של 2,000 ש"ח בגין עגמת נפש הוא ביקש למחוק ובמקומם הוא ביקש לתבוע את אותו סכום בגין העובדה שהרכב היה בבעלות חברת ליסינג ולא בבעלות פרטית.

תיקון כתב התביעה בסוף הדיון נתבקש דרך אגב ללא הפירוט המינימלי הדרוש מדוע הבקשה מועלית בשלב כה מאוחר של הדיון ומדוע לא נכלל אותו סעד מלכתחילה או לא נתבקש תיקונו לפני הדיון.