קוגן נ' בן זקן ואח'

פסק דין

1.תביעתו של התובע לקבלת סכומים שונים בגין הוצאות והפסדים שנגרמו לו לטענתו בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 9.12.12 בה היו מעורבים רכבו, ורכב שהיה נהוג בידי נתבע 1, ומבוטח על ידי נתבעת 2. התובע, שקיבל תגמולי ביטוח ממבטחתו, תובע הפסד השתתפות עצמית, הפסד העדר הנחה, ועוגמת נפש. במהלך הדיון הוסיף התובע וטען לפיצוי בגין ירידת ערך.

2.לטענת התובע רכבו ורכב הנתבע עמדו בצומת, בשני נתיבים המיועדים לפניה שמאלה: רכבו במסלול השמאלי ורכב הנתבע במסלול הימני. הרמזור התחלף ושני כלי הרכב החלו בנסיעה, או אז, סטה רכב הנתבע ממסלול נסיעתו ופגע ברכבו.

לטענת הנתבע – שאינו חולק כי רכבו היה במסלול הימני ורכב התובע היה במסלול השמאלי- היה זה רכב התובע, שבמהלך הפניה שמאלה, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכבו.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים ובתמונות שהוצגו בפני, אני סבור כי דין התביעה להידחות. אביא את טעמיי להלן:

4.הנימוק העיקרי לדחיית התביעה נובע מאופן וצורת הנזקים שנגרמו לרכב התובע, תוך ייחוסם לגרסאות הצדדים. עיון בתמונות רכב התובע מלמד כי נגרמו בו נזקים בדמות שפשופים בחלק הימני לאורך שתי הדלתות. בנוסף קיים נזק של מעיכה בתחתית הדלת האחורית ימנית, כשניכר כשהפח נמשך-כופף אחורה. נזקים אלה מתיישבים עם גרסת הנתבע יותר מאשר עם גרסת התובע. אילו התרחשות הדברים כגרסת התובע, סביר להניח כי פגיעת הנתבע ברכב התובע תגרום לנזק שיכלול מעיכה ושובל אחריה- שנובע מכך ששני כלי הרכב היו בתנועה. ברם, הנזק כאמור הנו נזק שפשוף שאינו כולל מוקד. לזאת יש להוסיף את נזק המעיכה, שנראה כי נוצר מכך שרכב התובע חלף כשהוא משפשף את קדמת רכב הנתבע (דבר שמתאים עם תיאור מוקד הנזק שנגרם לרכב הנתבע כפי שבא מפיו).

5.יתרה מכך, גרסתו של הנתבע נראית עדיפה בעיני על פני גרסת התובע. עדותו של התובע כללה חלקים שכלל אינם מתיישבים עם ההגיון ואינם תואמים את הסיטואציה. כך, התובע העיד כי להערכתו "....בגלל שהרכב של הנתבע ישן המהירות [של הרכב שלו] יותר גבוהה...", זאת כשיש לזכור כי המדובר בפניה שמאלה בצומת המצויה בלב אזור מגורים. מנגד, עדות הנתבע הייתה סדורה, קוהרנטית ומדויקת יותר. הנתבע תיאר את הדברים כך: "אני לא ראיתי את התובע עומד לידי. אני זוכר שאני עמדתי בנתיב. אני זוכר שהוא הגיע בנסיעה. כשהוא בא הרמזור כבר התחלף. פנינו שנינו שמאלה. אני מהנתיב הימני והוא מהשמאלי. הרגשתי שהוא נכנס לנתיב שלי ופוגע בי..."

6.אין בידי לקבל את טענת התובע כי הדברים שציין השמאי בחוות הדעת לפיהם "רכב צג סטה מנתיב ימני לנתיב שמאלי בפנייה שמאלה ופגע עם חלק שמאלי קדמי באורך ימין של רכב מבוטח" מהווים ראיה לאופן התרחשות התאונה. סביר להניח כי השמאי רשם את הדברים לאחר ששמע את תיאור המקרה או שקרא את התיאור מההודעה על התאונה, וברי שלא ניתן לסמוך עליהם כראיה מכלי ראשון לאופן התרחשות התאונה.

7.לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 250 ₪ תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: