קובלנקו נ' א. ו. ת. (אספקה ותעסוקת כח אדם) בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת מר ויטלי קובלנקו ("המבקש") לתיקון כתב התביעה ("הבקשה"). לבקשה צירף המבקש את נוסח כתב התביעה המתוקן.

בבקשה עותר המבקש להוסיף רכיב תביעה בגין אי תשלום בעד שעות נוספות, זאת לאחר שבקשתו לפיצול סעדים נדחתה.

2. בתגובותיהן, טוענות א.ו.ת. אספקה ותעסוקת כח אדם בע"מ ("המשיבה 1") וספרינט מוטורס תובלה (1999) בע"מ ("המשיבה 2"), כי דין הבקשה להידחות על הסף בהעדר תצהיר התומך בה. לגופו של עניין, מותירות המשיבות את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין, בכפוף לחיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה

3. בהתאם לתקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות"), רשאי בית הדין, לבקשת בעל דין, להתיר לו לתקן את כתב טענותיו.

מתן רשות לתקן כתב טענות נתון תמיד לשיקול דעתו המשפטי של בית הדין, לאחר שישקול את נסיבות הענין.

4. דרך המלך היא שלכל צד להליך משפטי הזכות, בכל עת ובכל שלב, לעתור לתיקון של כתב טענות שהוגש על ידו. המטרה העיקרית בתיקון כתבי טענות היא להעמיד את כלל השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים לבירור המשפטי. לכן ערכאת המשפט תיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות, בכל שלב, אלא אם עלול להיגרם לצד האחר נזק שאינו ניתן לתיקון בפיצוי כספי.

הדברים הם מקל וחומר, כאשר מצויים אנו בשלביו המקדמיים של ההליך ובטרם התקיימה ישיבת הוכחות.

5. באשר לטענת המשיבות, כי יש בעובדה שהמבקש לא תמך בקשתו בתצהיר כדי לדחותה על הסף, אמנם, מן הדין היה כי המבקש יפרט בבקשתו את התיקון הדרוש ויתמוך בתצהיר את טענותיו בעניין זה.

אולם, הלכה פסוקה ומושרשת היא כי בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב תביעה, "ינקוט גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה" (ע"ע567/09 זאו צ'נגז'ין ואח' – אסטראק בע"מ ואח', 25.3.2010).

לפיכך, ולשם יעילות הדיון, בית הדין לא יעמוד כל כך, בנסיבות העניין.

6.לאור האמור לעיל, אין מניעה להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה בעניינינו, ואלמלא האמור להלן הייתי מאשר הגשת כתב תביעה מתוקן – לא בנוסח שצורף לבקשה.

7.אלא, שאין להתיר את תיקון כתב התביעה מהטעמים הבאים:

א.התובע מבקש לתקן את סעיף 33 לכתב התביעה, כך שיאמר בו:

"שכר עבודה, גמול שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית: במהלך תקופת עבודתו/ה של התובע/ת לא שולם לו/ה שכר עבודה מלא ונכון בגין שעות עבודתו בפועל וכן, לא שולם לו גמול שעות עבודה נוספות של שעתיים נוספות לפי 125% ומשעה שלישית נוספת ואילך לפי 150% וזאת, מעבר ל- 8 שעות עבודה רגילות ביום למי שעובד 6 ימים בשבוע או מעבר ל- 9 שעות עבודה רגילות ביום למי שעובד 5 ימים בשבוע ו/או 43 שעות שבועיות ו/או 186 שעות בחודש. כמו כן, במהלך תקופת עבודה קיבל יומי של 133 ₪ ליום וכ- 13 ₪ לשעת עבודה שהינה פחות משכר המינימום. לכן, על הנתבעת לשלם גם הפרשי שכר מינימום שלא שילמה במשך השנים. התובע עבד בממוצע 10-11 שעות ביממה במתכונת עבודה כמעט זהה וקבועה. התובע מעריך את תביעתו ברכיב זה ע"ס של 20,000 ₪."

ב. התיקון המבוקש, אינו מגלה עילת תביעה מכומתת ומפורטת לעניין מכסת השעות הנוספות, או לעניין הפרשי שכר מינימום. ואבהיר:

(1)אין בהעמדת סכום בסך 20,000 ₪ המבוסס על הערכה בגין תביעות התובע לשעות נוספות ולשכר מינימום משום כימוי ראוי ונכון של סכום התביעה הכולל שלטענת התובע הוא זכאי לו ואשר מתוכו הוא מבקש לחייב את הנתבעות בסכום המופחת.

(2)עילת תביעה, חייבת להיות ברורה, כך שהצד השני יוכל להתגונן כראוי בפניה. לאמור היא חייבת לכלול טיעון עובדתי, מפורט שיאפשר לצד השני ולבית הדין, לדעת מה עילת התביעה ועל מה היא נסמכת.