קובטי נ' ג'בור ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא התקנת מזגן תוצרת הנתבעת 2 בדירתו של התובע ע"י הנתבע 1.

המזגן הרעיש במידה בלתי סבירה, אשר מיררה את חיי משפחת התובע.

ניסיונות שונים של שני הנתבעים לגרום להפחתת הרעש לא הועילו, ובסופו של דבר הוגשה התביעה.

ביקור במקום נערך על ידי ב- 22.5.13 ואכן התרשמתי מעוצמת הרעש, כפי שמתואר בפרוטוקול הביקור.

מתברר כי לאחר הביקור מצאו הנתבעים פתרון, אשר הפך את רמת הרעש לנסבלת, ואין אלא להצר על כך כי היה צורך בביקור בית המשפט להגיע לפתרון זה.

התובעים פנו לבית המשפט ומבקש לפסוק לו את החזר ההוצאות להן נדרש בגין הגשת התביעה, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו והסבל מן הרעש במשך שנה שלמה.

עוד מבקש התובע, כי בית המשפט יחליט שהנתבע הוציא עליו לשון הרע ופגע בכבודו, כאשר טען בפני בית המשפט שהוא התובע משקר ואף זייף מסמך של הדואר. בקשה נוספת של התובע היא כי תינתן אחריות לכך שמנוע המזגן לא יפגע ממאמץ ייתר בגלל הפתרון שהוא היה כרוך בסגירת פתח האוורור הגדול בפלטת גבס.

על בקשות אלו הגיבה הנתבעת 2 ואילו הנתבע 1, למרות החלטות בית המשפט, לא הגיב כלל ועיקר.

לדעת הנתבעת 2 היא עשתה ככל שביכולתה ובאפשרותה לצורך הפחתת רעש במזגן ונציג מטעמה, ביחד עם הנתבע מספר 1, ביצעו את הפעולות הנדרשות לאחר ביקור בית המשפט ועפ"י החלטתו.

הנתבעת 2 העניקה אחריות נוספת עבור המזגן ולדעתה מדובר בתוספת שהיא בעלת ערך כספי המהווה פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש, ככל שנגרמה לתובע. אי לכך, היא סבורה שאין לחייבה בהוצאות התובע, כפי שדרש או בפיצוי בגין עוגמת נפש.

לאחר שכאמור ביקרתי בדירה והתרשמתי כי אכן התובע צודק בטענותיו ומשהתברר כי רק הגשת התביעה, שגררה את ביקור בית המשפט, הביאה לפתרון המצוקה, זכאי התובע להחזר ההוצאות שנגרמו לו בגין הגשת התביעה וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש.

הנתבעת לא ציינה מהו הערך הכספי של האחריות לשנה שהיא נתנה לתובע.

מלכתחילה, התביעה הוגשה על סך 16,000 ₪, כאשר היה כרוך בכך גם הצורך להחליף את המזגן.

לא למותר לציין, כי במכתבה של הנתבעת 2 מיום 27.6.12 נכתב כי מר טרבלסי ביקר בדירתו של התובע ומצא כי "המזגן בביתך תקין ופועל עפ"י פרמטרים של היצרן".

בדיעבד ברי כי, גם אם הוא פעל בהתאם לפרמטרים של היצרן, שלא פורט מה הם, הרי שהרעש שבקע מפעילותו של המזגן, גם אם היתה תקינה, היה בלתי נסבל.

הנני סבורה כי על הנתבעים לחלוק במידה שווה ביניהם את הוצאותיו של התובע, שכן הפתרון שמצאו עכשיו, ניתן היה להגיע עליו מיד עם תלונותיו הראשונות של התובע, לכן לא יהא זה נכון לומר כי הנתבעים עשו ככל שביכולתם לפני ביקור בית המשפט, על מנת לפתור את בעיית הרעש.

התובעים זכאים גם לפיצוי בגין עוגמת הנפש.

לעניין האחריות, רשמתי בפניי כי הנתבעת 2 העניקה שנת אחריות נוספת, אם כי לא ברור מהי תקופת האחריות מלכתחילה.

לעניין לשון הרע, שבא לידי ביטוי בכתב ההגנה של הנתבע 1, הרי שגם אם הדברים שנאמרו אינם נכונים בעליל, עפ"י סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הרי פרסום ע"י בעל דין במסגרת הדיון, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. עם זאת, אין ספק שלא היה מקום בכתב ההגנה לביטויים בהם השתמש הנתבע כלפי התובע. כפי שהתברר בעת הביקור במקום, הרקע לביטויים הקשים היה כי התובע לא נתן לנתבע להיכנס הביתה, לטענתו.