קהלאני ואח' נ' החב' להגנת להגנת הטבע ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 18.11.12 הגיש המבקש 1 בקשה דחופה לביטול דיון, מסיבה רפואית. באותו היום, ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת דורית פיינשטיין אשר קבעה כי אין עילה לביטול הדיון (להלן: "ההחלטה בשלום"). כנגד החלטה זו, הגישו ביום 10.12.12 המבקשים ערעור, וכן הגישו בקשה לפטור מהפקדת ערבון ביום 20.12.12. ביום 6.2.13 ניתנה החלטה לעניין בקשת הפטור מהפקדת ערבון, ובה נקבע כי הבקשה נדחית, שכן המבקשים לא הוכיחו שסיכויי ערעורם להתקבל טובים, וזאת בשל העובדה, כי היה על המבקשים להשיג על ההחלטה בשלום, באמצעות בקשת רשות ערעור, כשבפועל, המבקשים הגישו הודעת ערעור, על כן נקבע כי אין מקום להזדקק לערעור, ודינו להימחק (להלן: "ההחלטה במחוזי").

לטענת המבקשים, בשל היותם מחוסרי אמצעים ולאור מצבם הכלכלי הקשה, לא היה בידיהם לקבל או לשכור ייצוג משפטי הולם, ולכן נקלעו לכשל הפרוצדוראלי. לטענתם, במידה ולא יתאפשר להם ליתן יומם בביהמ"ש, ייגרם להם עוול משווע ונזק כלכלי אדיר, וזאת בשל כשל פרוצדוראלי ולא בשל התוכן או המהות של טענותיהם. לאור זאת, בקשתם היא לקבל הארכת מועד של מספר ימים, וזאת בכדי שיוכלו לגבש בקשת רשות ערעור. לטענתם, עשיית הצדק בבית המשפט אמורה לגבור על משגה פרוצדוראלי שנעשה בתום לב ומתוך חוסר הבנה משפטית. לתמיכה בטענותיהם, תמכו המבקשים את בקשתם בתצהיר.

המשיבים טוענים כי הדין הקיים אינו מאפשר הפיכת ערעור לבקשת רשות ערעור, וכי יש למחוק את הערעור שהוגש תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשפטיות. לטענתם, לא ניתן במסגרת הערעור שהוגש לבקש ו/או לקבל ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, שכלל לא הוגשה. לטענתם, המבקשים נוקטים בהליכי סרק תוך הטרדת המשיבים ללא הצדקה ותוך בזבוז זמנו של בית המשפט. כמו כן, נטען כי המבקשים היו מיוצגים במסגרת ההליכים בפני בית המשפט קמא.

בתגובה, טוענים המבקשים כי בקשתם להארכת מועד הנה בקשה חדשה, שאמורה להידון במסגרת הליך חדש, ועל כן אין לה דבר עם הודעת הערעור שהגישו בעבר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היא כי נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד לגבי זמן שנקבע בחיקוק וכי על המבקש הנטל להוכיח את קיומו. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, נעוץ בקיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נובעים מבעלי הדין עצמם או באי כוחם, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים).

בענייננו, המבקשים לא הראו כי בשל נסיבות חיצונית שאינן תלויות בהם הם איחרו בהגשת בקשת רשות הערעור, במועדה. כפי שהמבקשים טוענים בעצמם, הסיבה שהגישו הודעת ערעור במקום בקשת רשות ערעור, ובשל כך נקלעו לכשל פרוצדוראלי, היא בעקבות חוסר הבנה משפטית.

יתר על כן, לאחר שכבר ניתנה ההחלטה בביהמ"ש המחוזי ביום 6.2.13 במסגרתה עמד ביהמ"ש על טעות המבקשים, הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור רק ביום 24.2.13 ולא מיד עם גילוי הטעות (יצוין שאמנם החלטת ביהמ"ש ניתנה ביום 6.2.13 אבל תגובת המשיבים לבקשה המקורית להארכת מועד ניתנה קודם לכן, וכבר ממנה יכולים היו המבקשים לעמוד על הכשל ולתקנו במהירות מבלי להמתין זמן כה רב).

אשר על כן, נחה דעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, והבקשה נדחית איפוא.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: