קדמי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד בגין דוח חנייה.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

ראשית, אין סיבה של ממש להגשת הבקשה באיחור כה ניכר לעומת מועד קבלת הדוח, בחודש יולי 2011, לפני למעלה משנתיים. אמנם המבקש התדיין עם המשטרה בבקשה לביטול הדוח, אולם כבר בתשובה הראשונה שקיבל נאמר לו כי בקשתו אינה מאריכה את המועד להגשת בקשה, והוא לא פעל בעניין זה.

גם טענתו של המבקש כי הגיש בקשה שלא בדואר רשום לפני מספר חודשים אין בה כדי לסייע לו, וכבר נקבע בידי בית המשפט המחוזי בחיפה כי מי שלא שלא שלח בקשה בדואר רשום, לא מילא אחר הודאות החוק, ולא ניתן לראותו כמי שהגיש בקשה להישפט – עפ"ת (חיפה) 22354-02-11 חוסאם שחאדה.

בהקשר דומה כבר קבע בית המשפט העליון ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל כי אין לקבל בקשות המוגשות באיחור ניכר, גם אם עומדת למבקש טענה אחרת, וכי ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט.

מעבר לאמור מעיון בהתכתבות בין הצדדים, ספק רב בעיני אם עומדת למבקש טענה גם לגופו של עניין. המבקש טוען כי דוח שקיבל אינו ברור וכי הוא חנה במגרש חנייה. אינני מקבל טענה זו. גם במגרש חנייה קיימים נתיבי נסיעה לשם כניסה ויציאה וחנייה בהם מפריעה לכלי רכב אחרים, כפי שעולה מהדוח שערך השוטר, מר חורי . המבקש לא פירט בתצהירו או במכתביו טענה המגלה הגנה של ממש למעט התנצחות והתפלפלות, ולא התרשמתי כי כפירתו בעבירה הינה כנה.

יתרה מכך, המדובר בעבירה אשר לצידה קנס בסך 250 ₪ בלבד. לו הייתי מקבל את הבקשה כיום, היה זאת רק כנגד חיוב המבקש בהוצאות ראויות, אשר היו גבוהות מסכום הקנס שבמחלוקת. לפיכך גם מסיבה זו אינני סבור כי דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין.

מכל הנימוקים שלעיל מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: