קדוש נ' כהן ואח'

פסק דין

1.תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה").

על פי הנטען בתביעה, התובע (להלן גם "קדוש") והנתבע 1 (להלן: "אבישי"), עבדו כמלצרים ב"אולמי פפה מישל 2001 בע"מ" (להלן: "הנתבעת").

2.על פי המתואר בתביעה, בתאריך 20.07.08, עת שכאמור, גם קדוש וגם אבישי עבדו כמלצרים אצל הנתבעת, פרץ ביניהם ויכוח מילולי רועש. זמן מה לאחר מכן, תקף אבישי את קדוש באופן ששבר בקבוק ותקף את קדוש עם אותו שבר בקבוק, וגרם לו חתך עמוק בחלק הפנימי של אמת יד ימין.

3.עילת התביעה כלפי אבישי היא אותה תקיפה, שגרמה לנזק גופני כפי שיתואר בהמשך. עילת התביעה כלפי הנתבעת היא בעיקר בכך: "שלא השגיחה על המלצרים ולא דאגה לכך, שמיד אחרי הויכוח המילולי החריף, שבין הצדדים, הם יופרדו זה מזה". כתב התביעה כלל אמנם גם עילות נוספות, אבל, לא מצאתי מקום להזקק להן.

4.אבישי כפר מכל וכל בטענת התקיפה. לטענתו: "הוא מעולם לא תקף את התובע (קדוש) ולא היה לו אתו כל סכסוך כלשהו ולא היה כל ויכוח מילולי ביניהם, והראיה (כך במקור – י.ט) שהנתבע 1 (אבישי – י.ט) המשיך לעבוד כמלצר באותו אולם בימים שלאחר מכן". (סעיף 17 להגנתו של אבישי).

אבישי מצא תימוכין לטענתו, שלא היתה כל תקיפה בשתי עובדות:

האחת – שלא הוגשה תלונה במשטרה (סעיף 18 להגנתו).

השניה – שמכתב השחרור של קדוש מחדר המיון, אינו מתייחס לענין התקיפה הנטענת.

אבישי חזר על טענות אלה גם בתצהיר עדות ראשית שהגיש.

5.הנתבעת התגוננה בטענה שהתובע – קדוש - סיפר לממונה עליו, מר מוטי לוגסי – שמקורה של הפציעה ביד הוא, בנפילה שנפל במחסן על בקבוקים. ענין התקיפה הנטענת, כלל לא הוזכר.

הנתבעת התגוננה, בין השאר, גם בטענה שמנהל האירועים מר לוגסי, הוא שפינה את קדוש לבית החולים, ליווה אותו במהלך הטיפול, והזעיק את בעלת האולם, הגב' ליובה לב, ואת אביו של התובע לבית החולים.

6.א.נוכח ההכחשה הגורפת של אבישי לגבי התקיפה הנטענת, לא היה מנוס משמיעת

ראיות. אלו נקבעו להתקיים ביום 02.01.13 בשעה 12:00. לישיבה זו הגיע בא כוחו של אבישי רק בשעה 13:00 לערך, לאחר שנקרא לדיון בטלפון על ידי עוזרתי. הוא הסביר שסבר, שהדיון נועד להתקיים ביום שאחרי... אבל כשנשאל מדוע אבישי עצמו לא התייצב לדיון הא אמר כך: "הנתבע הוא חייל. הודעתי לו לפני 10 ימים על הדיון היום. (ההדגשה שלי – י.ט) הוא הודיע לי שהוא בפעילות ולא יוכל להגיע לדיון".

ב.למחרת היום, ב- 03.01.13 קבעתי, כי בא כוחו של הנתבע 1 (אבישי) ימציא לבית המשפט, תוך 10 ימים מהיום, "אסמכתא לכך, שהנתבע 1 זומן לדיון שהתקיים אתמול. בין השאר, הנתבע 1 מתבקש לציין את היחידה הצבאית שבה הוא משרת ולהעביר לבית המשפט אישור של מפקד היחידה ולפיו, הנתבע 1 הציג הזמנה לדיון שנערך אתמול, ומטעמים מבצעיים – הוא לא שוחרר. ככל שהאישורים האמורים לא יוצאו תוך 10 ימים מהיום – ינתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק".

ג.המזכירות שגרה החלטה זו בפקס לבא כוחו של אבישי, עו"ד יוסף לילוף, עוד ביום שניתנה – 03.01.13.

ד.אבישי לא סיפק כל הסבר לאי התייצבותו. כידוע, אי התייצבותו של בעל דין לדיון המתקיים בעניינו, חושפת אותו לסיכון, שהדין יפסק לחובתו בהעדרו.

7.לאחר ששמעתי את עדותו של קדוש, ברור לי כשמש בצהרי יום שרב, שהוא אכן הותקף על ידי אבישי. איני רואה בעובדה, שעובדת התקיפה לא הוזכרה במסמך הרפואי, אות וסימן לכך שלא היתה תקיפה. קדוש הסביר, שבסופו של דבר, הוא היה מעורב בקטטה עם אבישי וחשש שמעורבות זו, תפגע בו עצמו.

מעבר לאמון שנתתי בעדותו של קדוש, ומעבר להעדרו של אבישי מהדיון – קיימות לפחות עוד שתי אינדיקציות לקיומה של התקיפה:

אחת – בטופס בל/250 (אישור המעסיק בענין פגיעה בעבודה) נרשם: "קטטה בין שתי (כך במקור – י.ט) עובדים...". האישור חתום על ידי המעביד.