קבלת ערר הסניגוריה: שחרור בתנאים לסוחר בכלי נשק

ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

יאמר מיד כי סדרי הדין בתיק זה חרגו במקצת מהמתכונת המקובלת, ועל כן, נדרש פירוט מסוים בנוגע להשתלשלות ההליכים עד כה.

כתב האישום נגד העורר הוגש בתאריך 10.7.08, ולפיו סחר העורר בכלי נשק, כאשר מכר לתושב ישראל שני רובי קרל גוסטב ואקדח. כלי נשק אלה נמסרו על ידי העורר לאזרח ישראלי ולחברו בכפר רומאנה, והוסתרו ברכבו של האזרח הישראלי. אולם, כאשר זה עשה את דרכו בחזרה לשטח ישראל, יחד עם חברו, נעצרו השניים ונתפסו כלי הנשק.

בקשת התביעה למעצר העורר עד לתום ההליכים נדונה על ידי בימ"ש קמא בתאריך 20.7.08. בהחלטתו ציין ביהמ"ש כי עניינו של העורר תלוי לחלוטין בעדותו של האזרח הישראלי, טארק שמו. ביהמ"ש ציין עוד כי הטענות לכאן ולכאן בעניין זיהוי העורר וסכסוך הקיים בינו לבין העד מצדיקים בשלב זה לקצוב את המעצר. אשר על כן, הגם שביהמ"ש סבר שמתקיימת עילת מסוכנות, הורה על מעצר העורר למשך 30 ימים בלבד ובמקביל קבע ישיבת הוכחות לתאריך 10.8.08, תוך תקופת המעצר שנקצבה.

בפועל, נשמעה עדותו של טארק, העד המרכזי, בתאריך 17.8.08 ובמסגרת זו מסר העד כי העורר אינו האדם שמכר לו את כלי הנשק. בתום הדיון חידשה התביעה את בקשתה למעצר עד תום ההליכים, וזו נדונה בפני שופט אחר שהחליט בסופם של דברים לקבלה, תוך שהוא קובע כי בשלב זה קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את העורר למיוחס לו, לנוכח דבריו של טארק במשטרת ישראל, להם מצטרפות עדויות תומכות. בימ"ש קבע כי אין בעדות בפני ביהמ"ש כדי לשנות מתשתית ראייתית זו בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים. על כך הוסיף ביהמ"ש כי קיים חשש כבד כי העורר לא יתייצב להמשך הדיונים בעניינו ואין מקום לחלופת מעצר.

הסנגור חולק מכל וכל על קביעות אלה של ביהמ"ש. הסנגור טוען כי בהחלטה אחרונה זו התעלם ביהמ"ש, למעשה, מהקביעה הקודמת, לפיה התיק תלוי ועומד על דבריו של טארק. לדעת הסנגור, משמסר עד זה כי העורר אינו מוכר הנשק, נשמט הבסיס לכתב האישום וסיכויי הזיכוי, שלא היו מבוטלים ממילא, בעקבות הספק המובנה בשאלת זיהוי העורר בראיות המשטרתיות, מתחזקים מאוד. עוד טוען הסנגור כי ישנן מספר ראיות נוספות התומכות בחפות העורר, שלא נשקלו על ידי בימ"ש קמא, כגון העובדה כי לא נמצאו טביעות אצבעותיו על כלי הנשק וכן העובדה כי החיפוש שנערך בביתו לא העלה דבר, זאת למרות שעל פי הנטען על ידי העד, נותר שם כלי נשק אחד.

התביעה הצבאית סומכת את ידיה על החלטת בימ"ש קמא, תוך הפניה לעובדה כי טארק אמנם לא זיהה את תמונת העורר במסדר זיהוי התמונות שנערך לו, ואולם פרטי הזיהוי הרבים שנמסרו על ידו אינם מותירים כל ספק בדבר זהות העורר כמוכר הנשק. במצב דברים זה, סבורה התביעה כי דברי טארק בביהמ"ש אינם מעלים ואינם מורידים, ועדיין נותרה תשתית ראייתית מספקת להרשעה. משכך, ולאור הסיכון הביטחוני המשמעותי הטמון בעבירות, ראויה הייתה החלטת בימ"ש קמא.

בבואנו להכריע בדבר מעצרו או שחרורו של נאשם, נדרשים אנו כידוע לבחינה משולשת. תחילה, יש להכריע האם קיימות ראיות בעלות פוטנציאל הרשעה לכאורי. בהמשך, יידרש ביהמ"ש לשאלת קיומה של עילת מעצר, ולבסוף יבחן האם ניתן לקדם פני עילה זו באמצעים חמורים פחות ממעצר.

במקרה הנוכחי השופט שדן לראשונה בשאלת המעצר עמד על הקושי שנובע מאי זיהוי העורר ע"י העד טארק במסדר זיהוי תמונות. במקביל, הפנה ביהמ"ש לאמרתו המאוחרת של טארק מיום 11.6.008, בה נמסרו פרטים מזהים אודות מוכר הנשק, התואמים את פרטיו של העורר. כך התייחס העד למקום מגוריו של העורר, גילו, מצבו המשפחתי ושמות שניים מאחיו. פרטים אלה אושרו ע"י העורר שגם אישר היכרות עם העד בנסיבות דומות לאלו שנמסרו ע"י זה. עם זאת, הסביר העורר כי קיים סכסוך כספי בינו לבין העד.

לצד האמור ציין ביהמ"ש את העובדה כי תמונת העורר שהוצגה לעד לא זוהתה על ידו.

לנוכח האמור סבר ביהמ"ש כי קיים קושי ראייתי מסוים.

לטעמי, בהחלטה נשואת ערר זה לא זכה הקושי האמור להתייחסות מספקת. ביהמ"ש התרכז בשאלת המשקל שיש להעניק לעדות טארק בביהמ"ש.

לצד הקושי עליו עמדנו, יש לשים לב לפגם ראייתי נוסף שעד כה לא זכה להתייחסות מספקת. באירוע קניית הנשק היה מעורב אדם אחר, הוא עד התביעה מס' 10. עד זה אמנם מאשר את דבריו של טארק בנוגע לתהליך רכישת הנשק, ואולם למרבה הפתעה, לא נערך לו מסדר זיהוי דומה לזה שנערך ל טארק. אין ספק כי לו היה נערך מסדר כאמור, התמונה הראייתית הייתה מתבהרת באופן משמעותי. על כך יש להוסיף כי עפ"י תיאור העסקה, התקיימו שיחות טלפון לא מעטות בין הרוכשים למוכר. על רקע זה פנתה משטרת ישראל לחברות הטלפון הנייד הרלוונטיות, עפ"י צו שופט, עוד ביוני 2008. אולם, אין בידי התביעה תוצאות פנייה זו אשר היו יכולות אף הן לשפוך אור על שאלת זיהוי המוכר.

על כל אלה יש להוסיף כי טארק הכחיש בעדותו שהעורר הינו מוכר הנשק.

על אף שגם אני סבור כי אין בהכחשה זו כדי לשנות באופן מהותי מהערכת הראיות לצורך ההכרעה בשאלת המעצר, כפי שנאמר לעיל התשתית הראייתית הקיימת לוקה בפגמים מהותיים שעיקרם מחדלי חקירה לא מבוטלים. מחדלים אלה מוסיפים על הקושי המתעורר לנוכח אי זיהוי העורר ע"י העד במשטרה ובביהמ"ש. כל אלה פוגמים בראיות התביעה באופן משמעותי עד כדי הטיית הכף לצד שחרור העורר ממעצרו תוך קביעת חלופת מעצר שתבטיח התייצבותו.

בשים לב לאמור, החלטתי לקבל את ערר הסנגוריה ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.      העורר יפקיד 30,000 ש"ח.

ב.      העורר לא יצא מכפרו רומאנה.

ג.        העורר יתייצב לכלל הדיונים המשפטיים שייקבעו בעניינו.