קבלת סמכות בית הדין בהסכם גירושין

הצדדים היו נשואים ולהם ילדה אחת משותפת.

בתאריך ח' באייר תשע"ד (8.5.14) פתחו הצדדים תיק אישור הסכם בבית הדין, ובתאריך כ"ז באייר תשע"ד (27.5.14) אישר בית הדין את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין וערך לצדדים גט.

הסכם הגירושין כולל את כל הדברים שעמדו בפני הצדדים ובכלל זה משמורת, הסדרי ראיה, מזונות הקטינה וחלוקת רכוש הצדדים.

כפי שמצוין בהסכם, ההסכם נערך באמצעות מגשר מוסכם על שני הצדדים והיו שותפים לעריכתו בני משפחה של שני הצדדים.

בתאריך כ"ה באלול תשע"ח (5.9.18) פתח האב תיק החזקת ילדים ומזונות וטען בכתב התביעה שהאם מונעת ממנו לראות את הילדים ובמקביל תבעה הגדלת מזונות בבית המשפט בניגוד להסכם.

בית הדין קבע שסמכות השיפוט נתונה לו וזאת על פי הכתוב בהסכם, פנה לשירותי הרווחה בבקשה להגשת תסקיר וקבע לצדדים מועד לדיון בבקשות העומדות לפניו.

לדיון הקבוע לא הגיעו האישה ובא כוחה בטענה שלא קיבלו זימון, האיש ובאת כוחו טענו שהצד השני ידע על הדיון ועשה דין לעצמו היות ולטענתו אין לבית הדין סמכות ומשכך בקשו הוצאות.

בית הדין קבע מועד נוסף לדיון וחזר על הקביעה שיש לבית הדין סמכות בהתאם לאמור בהסכם הגירושין.

בא כוח האישה הגיש עתירה לבית הדין הגדול בעניין הסמכות, בית הדין הגדול קבע שכל עוד לא התקיים דיון  הוא לא מתערב לאחר הדיון ופסק דין יהיה ניתן להגיש ערעור.

לדיון שהתקיים בתאריך י"ז בטבת תשע"ט (25.12.19) הופיעו האישה ובא כוחה, האיש ובאת כוחו לא הגיעו. בבירור טלפוני שערך בית הדין עם באת כוח האיש התברר שהבינה שהדיון מבוטל בעקבות הערעור בבית הדין הגדול היות ואת החלטת בית הדין הגדול לא קבלה.

בית הדין קבע מועד נוסף לצדדים. במועד הדיון בית הדין דן בשלושה עניינים, כאשר הדיון המקדמי היה בשאלת הסמכות.

בפתח הדברים (שורה 4-5 לפרוטוקול הדיון) הדגיש בית הדין שהחלטת הסמכות היא החלטה זמנית עד הדיון ושמיעת הצדדים וכפי שנכתב בגוף ההחלטה - "בשלב זה".

בא כוח האישה טען שאין לבית הדין סמכות. לטענתו בית המשפט העליון קבע שהקטינה אינה מחויבת לאמור בהסכם הגירושין ואין באישור ההסכם משום תפיסת סמכות כאשר עניינה של הקטינה וטובתה לא נדון לגופו של עניין בפני הערכאה שאישרה את ההסכם.

תיאמר האמת, כי מוסד התביעה העצמאית של הקטין הפך לכלי ניגוח בבתי הדין הרבניים וניסיון על ידי מי מהצדדים לעיקור פסיקותיו בנושאי מזונות הילדים באמצעות פתיחת מערכה מחודשת בבית המשפט, והפעם בכסות האפוטרופסות על הקטין ובשמו. כפי שהביע זאת השופט י' עמית בבג"ץ 4407/12:

התביעה העצמאית אינה עצמאית כלל: ההבחנה בין הקטין לבין ההורה המייצג אותו היא לעתים קרובות פיקציה. התביעה הראשונה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, וגם התביעה השנייה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, אך הפעם כתובענה נפרדת בכובע של תביעה עצמאית.

השופט עמית מונה בפסק דינו את החסרונות הנובעים מכפילות ההליך שבתביעה העצמאית של הקטין, במקרה שנושא זה נדון בערכאה אחרת, חסרונות הפוגעים הן במערכת המשפט והן בטובת הקטין ובהוריו:

1. "פגיעה בעקרון מעשה בית דין".
2. "היעדר סופיות הדיון".