קבלת טענת התיישנות

בפני בקשה לסילוק תובענה על הסף מחמת התיישנות.

רקע וטענות הצדדים בתמצית :

1.         המשיבים והמבקש הינם ילדיה של המנוחה, הגברת ג'ז"ל. (להלן: " האם"/"המנוחה").

            המבקשת 2 הינו אשתו של המבקש 1.

2.         המנוחה היתה בעלת הזכויות במשק מס' 18 במושב XXX (להלן: "המשק").

3.         המנוחה נפטרה ביום 27.3.05 והותירה אחריה תשעה ילדים, כולם בגירים.

4.         עובר לפטירתה חתמה המנוחה ביום 19.3.97 על הסכם מתנה ללא תמורה לפיו העבירה את זכויותיה במשק לידי בנה - המבקש.

(להלן: " הסכם המתנה").

            בעקבות הסכם המתנה נמסרה החזקה במשק לידי המבקשים ביום 16.2.98 (ר' הודעת הסוכנות היהודית - נספח ג' לכתב ההגנה), והזכויות נרשמו במנהל מקרקעי ישראל ע"ש המבקשים ביום 14.12.98 (ר' נספח ב' לכתב ההגנה).

5.         בתאריך 26.3.12 עתרו המשיבים בתובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר על בטלותו של הסכם המתנה ולהורות על שינוי הרישום בפנקסי המקרקעין עפ"י חלקם של כלל היורשים בהתאם לצו הירושה לכשיינתן.

            בבסיסה של התביעה הטענה כי המשיבים ניצלו את חולשתה הפיזית והמנטלית תוך נקיטה באיומים כי תיוותר בגפה אם לא תחתום על ההסכם וכן נטען כי ההסכם לא הוקרא לה בטרם חתימתה, בנסיבות בהן לא ידעה קרוא וכתוב ובהעדר ידיעה ביחס למהות המסמך עליו חתמה, אם כ"הסכם מתנה" אם כ"צוואה" (סעיף 13 לכתב התביעה).

            אי לכך, וככל שיבוטל הסכם המתנה, יהיו זכאים המשיבים לרשת את הזכויות של אימם במשק בהתאם לבקשה לצו ירושה המוגשת "בימים אלה".

6.         מאחר והסכם המתנה נחתם ביום 19.3.97 והתביעה הוגשה בחלוף 15 שנה כשתקופת ההתיישנות הסטטוטורית הינה בת 7 שנים בלבד - הגישו המשיבים בקשה לדחותה על הסף מחמת התיישנות.

טענת ההתיישנות הועלתה גם במסגרת טענה מקדמית בכתב ההגנה.

7.         המשיבים התנגדו לבקשה משני טעמים עיקריים:

א.         ספק רב אם תקופת ההתיישנות הינה בת שבע שנים, שכן, אף שאין המדובר במקרקעין מוסדרים, הרי שבמקרים מסויימים, כבמקרה דנן, על בית המשפט להתייחס לתובענה כתובענה "במקרקעין".

            בסיכומיו מוסיף ב"כ המשיבים ומבהיר כי המדובר בזכות קניינית או מעין קניינית, על כן אין להחיל את הנחת ההתיישנות הסטטוטורית של 7 שנים ולחלופין, ככל שיקבע בית המשפט כי מועד ההתיישנות במקרה דנן הינו בן 7 שנים, הרי שיש לפרש את טענת ההתיישנות בצמצום רב שכן קבלתה תהווה מחסום להתדיינות מהותית.

ב.         המשיבים לא ידעו ולא יכלו לדעת על קיומו של הסכם המתנה, שכן זה הוסתר מפניהם שעה שהאם בעצמה לא הייתה מודעת לקיומו, כך שלא יכלו גם לדעת את מצב הזכויות לאשורו.

8.         בית המשפט, מפי המותב הקודם, הורה על הגשת תצהירים בעניין ההתיישנות וקבע מועד לחקירה על התצהירים בשאלה זו בלבד, בטרם יידרש לטענות לגופן.