קביעת סמכות שיפוט בתביעת גירושין כששני הצדדים אזרחי ותושבי חו"ל והבעל סרבן גט בחו"ל

בפנינו תביעת גירושין כרוכה של התובעת.

הצדדים חלוקים בשאלת סמכות בית הדין בתיק זה, מאחר והצדדים אינם תושבי ישראל ואזרחיה.

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום י"ז באדר ב' תשע"ט (24.3.19):

ובכן, בית הדין חש כי התיק לא מתקדם לקראת פתרון בהסכמה. נראה כי הבעל לא מגיב כמבוקש, כן ניכר כי מדי פעם הוא הולך "אחורה" בתיק (כגון הצהרתו היום כי ספק האם יסכים היום לשלושת הדינים בבית הדין של הרב הרבסט), ובית הדין לא יוכל להמשיך בניהול הליך זה בדרך של פישור וגישור.

משכך, ככל שלא תוגש כל הסכמה עד פסח, בית הדין יחל לדון לגופה של תביעת הגירושין הכרוכה שבפנינו.

ייקבע מועד דיון בהרכב מלא לאחר פסח (תואם מועד דיון עם באי כוח הצדדים).

ברם, במידה ותוגש הסכמה בין הצדדים עד לפגרת פסח, בית הדין ישקול לאשרה.

ואולם, ככל שלא תושג הסכמה עד לפגרת פסח, אזי הבעל פטור מלהגיב לבית הדין אודות העניינים שהתבקשה תגובתו עליהם, שהרי בכל מקרה נחל לדון בגופה של תביעה לאחר הפסח (במידה ותעלה טענת סמכות, בית הדין ידון בכך טרם הדיון בגוף התביעה).

ברם, למעשה לא הושגה הסכמה, וקיים צורך לדון בתביעה לגופה, אך הצדדים חלוקים בשאלת סמכות בית הדין בתביעת הגירושין של האישה, כאמור.

ונציג וטענות הצדדים באשר לכך, כפי האמור בהחלטת הבית הדין מיום ז' באייר תשע"ט (12.5.19):

טוענת באת כוח התובעת: בא כוח הצד השני טוען שאין לבית הדין סמכות. אך יש לבית הדין סמכות מכוח שני סעיפים לחוק השיפוט, ראשית סעיף 9, מכוח הסכמת הצדדים, ובאמור בפרוטוקול בית הדין הגדול מיום 11.12.17 והחלטת בית הדין הגדול מיום 13.12.17, שם נאמר בהחלטה כי "לבקשת הבעל, יעביר הרב רלב"ג שליט"א את הטענות לבית הדין הגדול, שיכריע בעניין הסכם הגירושין". לאחר משא ומתן הסכימו הצדדים לפנות לבית הדין של הרב רלב"ג, והוא יעביר את הטענות לבית הדין הגדול, שהוא יכריע בתביעת הגירושין. זאת לבקשת הבעל. גם בפרוטוקול הדיון נרשם שלבקשת הבעל יעביר הבעל את הטענות לרב רלב"ג כדי שבית הדין הגדול יכריע בהסכם הגירושין. בסעיף ג להחלטה נאמר שעל הצדדים לפנות לרב רלב"ג, ובסעיף ג להחלטה נאמר, "ככל שהצדדים לא יסכימו לסידור הגט בפועל, מבוקש מהרה"ג אריה רלב"ג להמציא את טענותיהם לבית הדין הגדול, להמשך הטיפול בתביעת הגירושין". כל ההליך היה בהסכמת ולבקשת הבעל.

ההחלטה הנ"ל והפרוטוקול הנ"ל הומצאו לבית הדין.

בית הדין מציין אף את האמור בסעיף ה' להחלטת בית הדין הגדול שם, כי "בית הדין רואה חשיבות מיוחדת לאור התקדמות במשא ומתן עם קבלת הסכמת הצדדים לשמיעת הטענות והעברת הטיעונים להמשך טיפול בית הדין הגדול".

ממשיכה באת כוח התובעת: אפנה לתגובת בא כוח הבעל מיום 21.1.18 סעיף 18 שם, שכתב שההצעה שעלתה על ידי בית הדין, עליה הסכימו הצדדים, היתה, כי הצדדים יפנו לרב רלב"ג בארה"ב על מנת לשמוע את טענותיהם, ולאחר מכן יפנה הרב רלב"ג את טענות הצדדים לבית הדין על מנת שבית הדין יכריע בעניין". כך שגם בא כוח הבעל מודה שההליך היה בהסכמה, וזה היה לבקשת הבעל, ושאם לא יצליח הרב רלב"ג להביאם להסכמה, הוא יביא את הטענות לבית הדין בישראל כדי שיכריע בתביעת הגירושין. הבעל השתמש אז בבית הדין כדי להיפגש עם אשתו ישירות, היה קשה לאישה לעמוד בכך, והוא ניצל מצב זה, ואחד התנאים שלו היה שלא יופיע טוען רבני, אך הוא בא עם טוען רבני, דיבר עמה שעתיים בתוקפנות, וניצל את ההליך בבית הדין כדי להטיח באישה האשמות, ועכשיו עוד מעז לומר שאין סמכות לבית הדין? לאחר שההליך היה בהסכמתו?

וממשיכה באת כוח התובעת, גם מכל סעיף 4 א 1 יש סמכות לבית הדין, מכח סעיף 4 (א) (א) 1, שמקום מושבו של הנתבע בישראל. וכן סעיף ו', שמרכז חייו של הנתבע זה מקום מושבו. יש ציטוט של בג"ץ חג'ג' שאומר שעוצמת הזיקה, תיגזר מנסיבותיו של כל עניין, ומהצורך להושיע את מי שאין לו מושיע. והאישה כבר עשר שנים פרודה מבעלה, ויש פסקי דין רבים בחו"ל ובארץ, פסקי דין שהבעל חייב לגרש את אשתו. כולל פסק דין שהאדמו"ר מבעלז חתום עלו.

הוצג פסק דין מבית הדין בעלז בארה"ב, מיום כ"א בטבת תשע"ז, בו נאמר שהאישה כלואה בעגינותה כבר כשמונה שנים מלאות צער סבל ובדידות, ושעל הבעל לבוא ולתת גט לאשתו ושלא יוסיף לעגן אותה עוד, ושמי שיש לו חלק בעיכוב הגט במישרין או בעקיפין, הרי הוא מסייע לדבר עבירה, מרבה מחלוקות וגורם צער ועגמת נפש נוראה לבת ישראל ועונשו רב.

מוסיפה באת כוח התובעת: באשר להסכמה, חשוב להדגיש כי בפרוטוקול הדיון בבית הדין הגדול מיום 11.12.17, בשורה 62-73, נרשמה ההסכמה של הצדדים, ושם נאמר שהבעל וכן האישה הסכימו להצעה זו, ובהמשך הוצע לסדר את הגט באמצעות הרב רלב"ג, ולאחר מכן נאמר שהבעל חזר בו מההסכמה הנ"ל והתנה את הסכמתו לכך שהוא יראה את הילדה, ובית הדין הציע שהרב רלב"ג ישלח את טענות הצדדים לבית הדין הגדול כדי שיכריע הוא, והבעל הסכים לכך, כאמור בפרוטוקול שם.

ומוסיפה באת כוח התובעת: בכל פעם שהגענו לפה, היו תנאים חדשים מאת הבעל, זהו תיק עגינות קשה, שהבעל פרוד מאשתו כבר עשר שנים ומתעתע בה, ויש לשקף זאת לבית הדין. יש להביא לבית הדין את זעקת האישה. הבעל רועה זונות והאישה בחלה מהתנהגות סדיסטית ואלימות מינית קשה כלפיה ואמר אצל הרב רלב"ג כי עשרים שנה הוא לא ייתן לה גט. הוא בעל אכזר ומעגן.