קביעת מקום מגוריו של קטין בהתייחס לטענות בעניין במצב הבטחוני

שאלת מקום מגוריו המרכזי של ילד בן כ – 11 שנים, בנם האהוב של שני הוריו, היא העומדת להכרעה בפסק דין זה.

רקע והליכים:

1. הצדדים נישאו ביום A ומנישואיהם אלה נולד בנם הקטין ביום B.

2. חייהם המשותפים נקלעו למשבר ובשנת C נפתחו ביניהם מספר הליכים משפטיים בעניין משמורת, זמני שהות, מזונות הקטין וחלוקת רכוש. בדיון הראשון הגיעו הצדדים למספר הסכמות, לרבות הסכמה לפיה משמורת הקטין תהא לאימו, תוך קיום מפגשים עם אביו פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים, כמקובל. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, בו הוכרעו גם שאר העניינים שבמחלוקת. בסמוך לכך, התגרשו הצדדים בבית הדיון הרבני.

3. מספר חדשים לאחר מכן עברה אם הקטין להתגורר עימו ביישוב X וכעבור כמחצית השנה עתר האב לשינוי זמני השהות בשל מעבר מגורים זה (בתמ"ש 10014-04-13). בדיון שנערך בעניין זה הגיעו הצדדים להסכמה חדשה בעניין מועדי המפגשים בין הקטין לאביו, אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

4. ביום כשנתיים לאחר מכן הגיש האב כתב תביעה (בתמ"ש מושא פסק דין זה) בו טען כי בעת אישור ההסכם האמור לא ידע אודות הסכנה הבטחונית הנשקפת לבנו הקטין במקום המגורים X, אלא שבאחת הנסיעות למקום הושלכו אבנים לעבר מכוניתו, ניפצו השמשה ואז הבין את גודל הבעיה. עוד טען כי הקטין שרוי במתח תמידי בשל הסכנות האורבות לו.

בנוסף טען כי המרחק הרב מכביד עליו ועל הקטין וכאשר מגיע ליישוב אין כל מקום ציבורי בו יוכלו לבלות במשותף.

האב טען גם כי ביישוב נהוג אורח חיים דתי בעוד הקטין ואימו מנהלים אורח חיים חילוני, דבר העלול ליצור עבור הקטין קשיים חברתיים.

לפיכך, ביקש להעביר הקטין למשמורתו ולחלופין להורות לאם לעבור להתגורר עם הקטין במקום בטוח. ככל שתעשה כן, לא יעמוד על העברת המשמורת.