קביעת בעלות בני זוג בדירה הרשומה על שם אם האשה

1.         התובעת הגישה תביעה למזונות הקטינה י., מהנתבעת 2 (להלן:הנתבעת) סבתה של הקטינה ואמו של הנתבע 1 (להלן:הנתבע) בטענה כי הנתבע אינו משלם את מזונות הקטינה ואין באפשרותה לגבות ממנו את המזונות שנפסקו.

            הדיון בפסק הדין הינו בסוגית התנאים לחיוב סבים ו/או אי חיובם, במזונות נכדיהם.

תמצית העובדות

2.         התובעת והנתבע נישאו זל"ז ביום   כדמו"י. מנישואיהם נולדה הקטינה י. ביום  כיום כבת  . בין בני הזוג התגלעו חילוקי דעות שהביאום להחלטה להיפרד. ביום 21.1.04 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים אשר קבל תוקף פסק-דין, בבית הדין הרבני ביום 1.2.04 (להלן: "הסכם הגירושין").

3.         בהתאם להסכם, התחייב הנתבע לשלם לתובעת עבור מזונות הקטינה סך של 2,300 ש"ח לחודש כולל מדור והוצאות אחרות. ביום 15.10.06 הוגשה תביעת המזונות נגד הנתבע בטענה כי הנתבע אינו נושא במזונות הקטינה.

            ביום 26.4.07 בדיון שהתקיים בביהמ"ש, קבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש, לפיה החל מיום 1.5.07 מזונות הקטינה יעמדו ע"ס של 1,850 ש"ח והנתבעת תהיה ערבה לתשלום סכום המזונות ע"י הנתבע.

4.         חרף התביעות, התובעת והנתבע המשיכו לנהל מערכת יחסים זוגית ממנה נולד בן נוסף שכיום הינו כבן . במועד ניהול התיק לא הגישה התובעת תביעה למזונות הבן הנוסף ולקראת דיון ההוכחות ביום 23.11.10 הצהירה, כי הגישה תביעה לבימ"ש בנצרת.

לפיכך נושא תיק זה הינו מזונות הבת הקטינה כבת   בלבד- מהסבתא.

טענות התובעת

5.         בהתאם להסכם הגירושין מיום 22.1.04 התחייב הנתבע לשלם את מזונות הקטינה בסך של 2,300 ש"ח ,לאחר שהסכימה להקטין את המזונות החודשיים שנפסקו בפסק הדין בסך של 3,000 ש"ח. לטענתה, מאז אישור ההסכם ועד היום, הנתבע מתחמק ואינו משלם את המזונות החודשיים והנה נושאת בכל עול פרנסת הקטינה.

6.         נאלצה לפתוח תיק הוצל"פ נגד הנתבע והצליחה לגבות רק סך של 5,000 ש"ח. לטענתה, החוב בהוצל"פ עומד על סך של 260,000 ש"ח. מאחר ואינה מצליחה לגבות החוב מהנתבע, נאלצה להגיש את התביעה נגד אמו - הנתבעת. הנתבעת עזרה לנתבע להתחמק מתשלום המזונות ומעט התשלומים ששולמו לתובעת היו מתוך חשבונה של הנתבעת אשר שימש למעשה חשבון גם לנתבע.

7.         הכנסות התובעת - לטענתה הוכיחה כי הכנסותיה אינן מכסות את ההוצאות הרבות שלה ושל בתה. ללא עזרת אביה ז"ל ואחיה, לא הייתה יכולה להתקיים. לטענתה, אביה נפטר ואחיה בחו"ל ואף עזרה זו הופסקה.

8.         הנתבע לטענתו לא עובד, מתגורר אצל אמו ויש לו בעיות נפשיות והעיד כי חי מהלוואות כספים מחברים ועזרה מאמו. הנתבע העיד כי אין לו רכוש, אין לו רכב ואין לו דירה.

9.         הכנסות הנתבעת - לנתבעת שני חשבונות בנק, בבנק לאומי ובבנק פועלים (שלגביו לא צרפה מסמכים). הכנסותיה החודשיות הינן בסך של כ- 4,500 ש"ח ולמרות טענתה כי הוצאתיה כ-8,500 ש"ח, בחקירתה הודתה כי המדובר בסכום מקסימאלי של 3,000 ש"ח להוצאות.

            הנתבעת קיבלה סכום פיצויים בסך של 20,000 ש"ח סכום שאינו מופיע בדפי החשבון שצירפה.

            לנתבעת דירת מגורים, ללא חוב משכנתא ובחזקתה רכב חדש, הרשום לטענתה על שם בנה השני,  למרות שלא צירפה כל מסמך לאימות טענתה. לנתבעת הכנסות נוספות עליהם לא הצהירה.

10.        לטענתה, בהתאם לסעיפים 4-5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט -1959, חלה חובה על הנתבעת לשלם מזונות הקטינה. התובעת עשתה את כל המוטל עליה לגבית המזונות מהנתבע, כולל מיצוי כל הליכי ההוצל"פ, ללא כל הצלחה ולפיכך זכאית לקבל המזונות מהנתבעת.

11.        לנתבעת יכולת כספית ויש ביכולתה לשלם את מזונות הקטינה. הכנסותיה כוללות משכורת בסך 3,500 ש"ח, קצבת מל"ל בסך 1,700 ש"ח והכנסה מעבודות מזדמנות בסך 800 ש"ח. סה"כ הכנסותיה - 6,000 ש"ח.  אין לנתבעת הוצאות חריגות ואינה משלמת שכירות ולפיכך ביכולתה לשאת במזונות הקטינה.

12.        לטענת התובעת, למרות מצבה הכספי הקשה והימנעות הנתבע מלשלם את המזונות, לא מנעה ממנו להיפגש עם הקטינה ועודדה את הקשר ביניהם. יתר על כן, אף הרתה לנתבע בשנית ויש להם בן קטין נוסף בגינו הגישה תביעה למזונות בביהמ"ש למשפחה בנצרת.