קאסם נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) להורות על ביטולה של פסילה מנהלית, אשר הוטלה על המבקש ביום 19.3.14, למשך 30 יום.

2.על פי ההזמנה לדין וכתב אישום, המבקש נהג במשאית מספר רישוי 4574068 והוביל בה מטען, שמשקלו הכולל 41,150 ק"ג, כאשר המשקל המירבי המותר הינו 32,000 ק"ג וזאת בניגוד לתקנה 85 א' (5) לתקנות התעבורה.

3.טענות המבקש

1. אין ראיות לכאורה לכך, שהמבקש ביצע עבירה כלשהי עפ"י פקודת התעבורה, וכי אין כל מסוכנות בהמשך נהיגת המבקש את הרכב. לטענת המבקש, אין ראיה לכאורה לביצוע העבירה הנטענת, שכן תעודת השקילה הינה מאוחרת לשעת ביצועה העבירה ולפיכך אינה יכולה לשמש ראיה ביחס למשקל הנטען של המשאית בעת רישום הדוח.

2. חלף זמן רב בין שעת עצירת הרכב ע"י המשטרה ושעת המדידה.

3. בדוח לא נרשמו כל עדי התביעה

4. עברו של המבקש אינו מכביד וכי הואר זקוק לרשיונו לפרנסתו.

4. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי קיימות ראיות לכאורה והשיב לטענות המבקש כמפורט בפרוטוקול הדיון.

הדיון

5.טענתו הראשונה של המבקש היא, כי ישנו ליקוי ראייתי בתיק המשמיט את הבסיס לכתב האישום – על פי תעודת השקילה, רכבו של המבקש נשקל בשעה 10:18 ואילו הדו"ח נרשם בשעה 10:10. כלומר, לכאורה, הדוח נרשם לחובת המבקש על ידי השוטר עוד טרם נשקל רכבו. לאור זאת, לטענת ב"כ המבקש אין ראיות לכאורה לכך, שהמבקש ביצע עבירה על פי פקודת התעבורה, וכי אין כל מסוכנות בהמשך נהיגת המבקש את הרכב.

טענה זו אין בה ממש. השעה הרשומה בדו"ח הינה השעה, שבה הורה השוטר עורך הדוח למבקש לעצור מנהיגתו. לאחר מכן בוצעה השקילה והוברר, כי אכן עובר לעצירת הרכב, בצע המבקש לכאורה את העבירה המיוחסת לו בהזמנה לדין. ברי, כי השוטר לא יכול היה לנחש את משקלה של המשאית עובר לעצירתה וטרם בדיקתה וודאי שלא ידע זאת טרם שעת עצירתה של המשאית. הייונ תעודת השקילה מווה ראיה ולו לכארוה לביצוע העבירה המיוחסת למבקש.

יתר על כן, בתיק ראיות נוספות. בעת רישום הדו"ח הודה הנהג:"העמסתי חמרה לא ידעתי כמה המשקל" (דברי הנהג בהזמנה לדין וכתב אישום).

גם בשימוע הודה הנהג בעבירה: "זו פעם ראשונה" (דברי הנהג בטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה). אציין כבר עתה, כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם גליון ההרשעות הקודמות של המבקש.

אשר לטענתו השניה של המבקש- אין כל משמעות לחלוף הזמן משעת עצירת המשאית ועד שקילתה, שהרי מדובר במדידת משקל לא באלכוהול ששיעורו משתנה עם הזמן.

גם בטענתו השלישית של המבקש, שלא פורטו בהזמנה לדין כל העדים, אין ממש, שכן בשלב זה טרם הוגש כתב אישום לביהמ"ש ולפיכך אין חובה על המשיבה לפרט בהזמנה לדין מהן ראיות התביעה.

6.השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש.

בהחלטה זו, רשאי קצין המשטרה להתחשב בכל הראיות שבפניו, גם אלו שאינן קבילות לצורך ההרשעה או שמשקלן מופחת ואינן מהוות ראיה מספקת לצורך הרשעה.

7.יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה ובעובדה, כי מדובר במשקל החורג
ב-29% מהמשקל המותר, ויש באמור לעיל תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המבקש עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי המבקש עצמו.