קאסם נ' חפץ ואח'

החלטה

1.בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופטת רחל חוזה, ס' נשיא (בדימוס)) מיום 15/10/13 בתיק ת"ק 49795-04-13, לפיו חויב המבקש לשלם למשיב מס' 1 (להלן: המשיב) פיצוי בסך כולל של 7,747 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ועוד הוצאות משפט בסך של 800 ₪ למועד מתן פסק הדין ואגרת משפט למועד ביצוע התשלום.

2.מדובר בנזקי רכב שנגרמו למשיב בתאונת דרכים שארעה ביום 3/4/13 במרכז חורב, כאשר רכב המשיב הוא מונית שנהוגה הייתה על ידו, לבין רכב המבקש הנהוג על ידו.

עם הגשת התביעה שלח המבקש הודעה צד ג' לחברת הביטוח שהיא המשיבה מס' 2, והאחרונה שלחה הודעה למשיב מס' 3 שהוא סוכן הביטוח.

בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 13/10/13 הורה בית המשפט על מחיקת ההודעה לצד שלישי וההודעה לצד רביעי.

3.בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

4.המבקש טוען כי לא היה מקום לפסוק למשיב את מלוא סכום הנזק שנתבע על ידו, בשל סתירות שנמצאו בין הראיות השונות שהוצגו על ידו. כך למשל לא הסביר המשיב הקשר בין החשבונית שהוצגה לבין חוות הדעת שהגיש השמאי דן פרימן. סכום החשבונית עמד על 6,458 ₪, בעוד שבחוות הדעת צוין סכום של 6,986 ₪. עוד טען המבקש, כי חלקי החילוף בחוות הדעת עלותם הועמדה על סך 1,466 ₪ ואילו בחשבונית שניתנה נרשם כי חלקי החילוף סופקו על ידי המשיב, והאחרון לא הציג קבלה בנוגע לעלותם של אותם חלקי חילוף.עוד טען המבקש כנגד המע"מ שחויב בו, כאשר המשיב כעוסק יכל לקזזו.

לכן לטענתו, בהעדר התאמה כאמור לרבות התאמה נוספת עליה הצביע, יש מקום ליתן רשות ערעור לרבות מתן היתר להיותו מיוצג על ידי עורך דין. כמו כן טוען המבקש כי היה על בית משפט לתביעות קטנות לדון בהודעה צד ג' ובהודעה לצד ד'.

במצב שנוצר עקב מחיקת ההודעה לצד ג', התוצאה שעליו לשאת בנזק של כ-10,000 ₪ למרות שהיה מבוטח.

5.כאמור, לא נתבקשה תשובה ואין מקום ליתן רשות ערעור לאור הקביעות העובדתיות שנקבעו לרבות גובה הנזק שנפסק.

ככל שמדובר בהודעה צד ג' ובהודעה צד ד', צדקה הערכאה הדיונית שבמחלוקת הביטוחית של המבקש עם חברת הביטוח, לא אמורה להתברר בבית משפט לתביעות קטנות, במיוחד כאשר נשלחה גם הודעת צד ד' והמבקש אף הודה באחריותו לתאונה.

בית משפט קמא הבהיר ששמורה למבקש הזכות לעשות כן במסגרת הליך עצמאי, ומבחינה זו עומדת לו הזכות המלאה לעשות כן.

6.בנוגע למערכת היחסים שבין המבקש למשיב, על פי פסק הדין שניתן המבקש הוא אחראי לתאונה. למעשה גם במסגרת בקשת רשות הערעור אין טענה בנוגע לעצם החבות והמשיב הודה בה למעשה, עובר למועד אירוע התאונה.

המחלוקת צומצה לגובה הנזק שנפסק. בנושא האחרון הבהיר בית משפט לתביעות קטנות בפסק הדין שנתן, כי כל הנזקים הם תוצאה של התאונה הנדונה והוכח שהיקפם עמד על סך של 6,986 ₪. לסכום זה הוסיף בית משפט קמא את שכר הטרחה של השמאי.

מדובר בקביעות עובדתיות, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש. בכגון אלה, אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

מעיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל ביום 13/10/13 עולה כי המשיב נדרש לגרירת הרכב, במסגרת הביטוח, כי המונית הייתה במוסך ותיקנו את הרכב והוא שילם את מלוא הסכום. לפיכך, מסקנת בית משפט קמא מבוססת היטב על חומר הראיות שהוצג בפניו.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולצדדים.