קאסם נ' אחמד מנסור ואח'

פסק דין

מונחות לפני שתי בקשות:

האחת (בתיק 16665-04-10) - לאשר את פסק הבוררות שניתן ביום 15.5.03 (להלן:-"פסק הבוררות") על ידי הבורר עו"ד איהאב עיראקי (להלן:-"הבורר"). הבקשה תיקרא להלן "בקשת האישור".

השנייה (בתיק 17248-10-11) - לביטולו של פסק הבוררות (להלן: "בקשת הביטול").

רקע

1.בין מבקש האישור (להלן: "ראסם") למשיבים לבקשת האישור (להלן: "המשיבים") נחתמו בחודש אוקטובר 1998 שני הסכמי שכירות (להלן: "הסכמי השכירות") וכן נספח להסכמים מיום 4.3.00. ההסכמים נחתמו לגבי מקרקעין בשטח של כ-24 דונם המצויים בחלקה 25 בגוש 7732 בטירה (להלן: "הקרקע"), כאשר המשיבים הם חלק מיורשי בעלי הקרקע. תקופת השכירות תוכננה להימשך 17 שנים (עם אופציה לראסם להאריך החוזה ב-7 שנים נוספות). ראסם תכנן לבנות מרכז עסקים על הקרקע. הליך גיבושם וחתימתם של הסכמי השכירות החל עוד בשנת 1998 ונוהל על ידי עו"ד עיראקי, מי שלימים ישמש כבורר בין הצדדים.

2.בסעיף 16 להסכמי השכירות מצויה תנית בוררות לפיה כל מחלוקת תוכרע על ידי בורר שימונה בהסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה ימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין.

בסעיף 11 לנספח להסכמים הנ"ל מיום 4.3.00 הסכימו הצדדים כי כל מחלוקת ביניהם תועבר להכרעתו של עו"ד איהאב עיראקי (הבורר).

3.בין הצדדים התגלעו אכן מחלוקות, שבסופו של דבר הובאו בפני הבורר.

ראסם הגיש לבורר תביעה נגד המשיבים על סך של 28,940,000 דולר.

המשיבים הגישו תביעה לבורר נגד ראסם על סך של 940,000 ₪.

4.לאחר תום שמיעת הראיות אך בטרם ניתן פסק הבוררות נפטר בחודש אפריל 2002 המשיב 1 (להלן: "המנוח"). ביום 15.5.03 ניתן פסק הבוררות, וזאת לאחר שרק ראסם הגיש סיכומיו, ואילו המשיבים לא הגישו סיכומים, אף שנשלחה התראה לבא כוחם לעשות כן. בפסק הבוררות חוייבו המשיבים לשלם לראסם 60,000$ בחלוקה מסויימת ביניהם. לא היה חיוב בהוצאות.

ביום 15.4.10 הגיש ראסם בקשה לאישור פסק הבוררות (בתיק 16665-04-10). המשיבים 2-3 הגישו ביום 10.10.11 בקשה לביטול פסק הבוררות (בתיק 17248-10-11) (להלן: "בקשת הביטול").

5.יצוין כי המשיב 2 (להלן: "אחמד") הינו בנו של המנוח, ואילו המשיב 3 (להלן: "מסלח") הינו אחיו של המנוח.

6.במסגרת הדיונים בבקשות העידו הצדדים עצמם (ראסם, אחמד ומסלח), וכן הבורר ועו"ד אל עוביידי אשר ייצג את המשיבים בהליך הבוררות.

טענות ראסם

7.ראסם מבקש לאשר את פסק הבוררות שניתן לאחר דיונים ממושכים. לטענתו, המשיבים קיבלו עותק מפסק הבוררות כשמונה שנים טרם הגשת בקשת הביטול ורק בשל האיחור הניכר בהגשתה דינה להידחות על הסף.

8.ראסם טען גם לגוף הבקשות את הטענות הבאות:

אין בסיס לטענת המשיבים כי לא היה הסכם בוררות תקף בין הצדדים, שהרי ההסכמים כוללים תנית בוררות ובנוסף, אף נחתם שטר בוררות לפני תחילת הבוררות עצמה. כמו כן המשיבים הופיעו לדיונים שהתקיימו לפני הבורר ומשכך לא ניתן לטעון בדיעבד כי לא הסכימו לקיום ההליך. גם דינה של הטענה הנוספת של המשיבים, כי הבוררות נוהלה באופן לא ראוי, דינה להידחות. הבורר הסביר לצדדים את מידת מעורבותו בעריכת ההסכמים המקוריים ואלו הסכימו שישמש כבורר. גם טענתם של המשיבים כי לא ניתן ליתן פסק בוררות נגד המנוח שנפטר, דינה להידחות שכן המנוח התייצב לדיוני הבוררות ואף העיד במסגרתם, ונפטר רק לאחר סיומם של ההליכים לפני הבורר. אחמד, בנו, הוא זה שייצג את המנוח בהליכים בפני הבורר, ולא הייתה מניעה ליתן את פסק הבורר. הוא גם הדומיננטי מבין יורשי המנוח ואין פסול באי צירופם להליך. מכוח סעיף 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:-"התקסד"א") יכול בית המשפט למנות למשיב חליף שיכנס בנעלי המנוח, ואחמד הוא הראוי לכך.

טענות המשיבים