קאהן ואח' נ' כהנא ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 15.9.11 (כב' השופטת תמר אברהמי) לפיה נתקבלה בקשה שהוגשה על ידי חלק מן המשיבים לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, של תביעת המבקשים אשר הוגשה נגדם (ונגד המשיבים האחרים) לפירוק שיתוף בחלקה 8 בגוש 6884 בתל אביב.

מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סד"א החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

כלל הוא כי "בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט על פי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ושמורה היא למקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות שיפוטית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. כלל זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות שהוא מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, תוך החלת גמישות בעניינים של סדר דין וראיות, והמושתת על רצון" (רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ, [פורסם בנבו], 10.5.07).

וכן: "משהחליטה הערכאה הדיונית לעכב את ההליכים המתנהלים לפניה ולהעביר את הדיון לבוררות, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטה זו. עיכוב הליכים כאמור הינו עניין המצוי בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ורק במקרים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של זו תתערב בו ערכאת הערעור" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09; ראו גם: רע"א 2528/08 קוצקי נ' הראל [פורסם בנבו], 4.1.09 ).

הבר"ע שלפני מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבבוררות בין הצדדים ואינה מעוררת שאלה החורגת מתחום הבקשה. טענות המבקשת בבר"ע מתייחסות לנסיבות העניין, תחומן למחלוקת שבין הצדדים ואין בהן משום חשיבות משפטית יוצאת דופן. המבקשת לא הראתה כל טעם מדוע קיימת חשיבות לעניין במישור הכללי.

גם לא מצאתי על פני הדברים בקביעותיו של בית משפט קמא 'טעות של ממש' המצדיקה על פי הכללים שנקבעו בפסיקה תיקון בערעור.

הערכאה הדיונית ישבה על המדוכה, בחנה את טענות המבקשת עליהן חזרה בבקשה שלפני והחלטתה סבירה על פניה.

עיון בסעיף הבוררות שבהסכם השיתוף, מצביע שהצדדים נקטו נוסח לפיו "מחלוקות בין בעלי הזכויות ו/או בין כל אחד מהצדדים להסדר זה תיושבנה בהליכי בוררות ...".

תביעת המבקשת היא לפירוק שיתוף בחלקה, וליבו של ההליך על פניו - כפי שקבע ביהמ"ש בהחלטתו - הוא במחלוקות שבין הצדדים.

זאת ועוד, "הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים ... יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן ... תתבררנה במסגרת הליך הבוררות" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09).

לכאורה לא היה צורך כי המשיבים הנוספים (הנתבעים האחרים) יגישו גם הם בקשות נפרדות לעיכוב הליכים כדי שעניינם יידון גם הוא בבוררות. כפי שעולה מההחלטה המשיבים האחרים חלקם תמכו בבקשה לעיכוב הליכים חלקם השאירו לשיקול דעת בית משפט קמא את ההכרעה בה וחלקם לא הגישו תגובה לבקשה לעיכוב הליכים. משלא הוגשה כל תגובה המתנגדת לבקשה, לכאורה אין מניעה - כפי שנקבע בהחלטה - לראות במשיבים האחרים (שאין מחלוקת כי הם צד להסכם השיתוף) כמי שנתנו הסכמתם לבקשה, ולדון במסגרת הליך הבוררות.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה.

אין צו להוצאות. ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע תוכן החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.