ק' נ' מדינת ישראל

הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

מה דינו של מסרון שנשלף "מקרביו" של מכשיר טלפון נייד, ללא צו של בית משפט המתיר את החיפוש בטלפון.

זוהי הסוגיה המשפטית המרכזית שהוצבה לפתחנו בערעור זה.

בית משפט קמא סבר כי המסרון הוא ראיה קבילה, ובהסתמך עליו ועל ראיות נוספות הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

הסנגוריה טוענת כי בקבלת המסרון, כמו גם בתוצאה הסופית אליה הגיע בהסתמך על מכלול הראיות, שגה בית המשפט, ומכאן הערעור על הכרעת הדין.

עוד מלינה הסנגוריה על הענישה שהוטלה על המערער, כשהדגש הוא על רכיב המאסר בפועל.

האישום

1. ת' ל', המתלונן בתיק זה (להלן: "המתלונן"), מסר בשנת 2009 במשטרה הודעה מפלילה כנגד המערער והיה רשום כעד תביעה בכתב האישום שהוגש נגדו, אם כי לא העיד במשפט (להלן: "ההליך הפלילי"). בסיום אותו הליך פלילי הורשע המערער ודינו נגזר למאסר בפועל.

    

   על-פי הנטען בכתב האישום הנוכחי: בעקבות ההרשעה המערער קשר קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה, לביצוע עבירת סחיטה באיומים והטרדת עד (הכוונה למתלונן) בצוותא. במסגרת הקשר בוצעו, בתקופה שבין אוגוסט 2010 לנובמבר אותה שנה, לא פחות מ- 12 פעולות שמטרתן להביא את המתלונן להעביר כספים למערער. הפעולות כללו איומים ולצידן דרישות כספיות מוגדרות. בשיחה הראשונה אמר האחר למתלונן כי עשה טעות והסתבך עם האדם הלא נכון ועתה עליו לשלם לאותו אדם סך של 20,000 ₪. האחר הבהיר למתלונן כי הוא, המתלונן, יודע היטב במי מדובר. כעבור כשבועיים שב ויצר האחר קשר עם המתלונן והורה לו להעביר 2,000 ₪ ואת שאר הסכום להביא בתאריך אחר. בשל האיומים, במועד שאינו ידוע במדויק, כשבוע עובר לראש השנה תשע"א, שלשל המתלונן מעטפה ובה סך של 2,000 ₪ לתיבת הדואר בבית הורי המערער.

    

   לאחר מכן, במספר הזדמנויות נדרש המתלונן להשלים את התשלום תוך שהאחר מאשר את קבלת הסכום שהועבר כאמור לבית הורי המערער.

    

   בהמשך, הסלימו האיומים. כך, ביום 26.10.10 לאחר שהמתלונן לא העביר את יתרת הכספים שלח המערער או האחר מסרון ממכשיר הטלפון הנייד של המערער לטלפון הנייד של המתלונן: "אני רואה שאתה לוקח אותי אויר, מחר נעשה פגישה אצלך בדירה בפרישמן". ביום 29.10.10 שלח המערער או האדם האחר מסרון ממכשיר הטלפון של המערער לטלפון הנייד של המתלונן: "מה נהיה? הבנתי, צפה פגיעה..." (להלן: "המסרונים המאיימים").