ק' נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה י' צלקובניק, סגן הנשיאה א' ביתן והשופטת ג' שלו) בע"פ 15164-12-17 מיום 28.3.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית גת (סגן הנשיאה א' אדם) בת"פ39587-06-15.

2. ביום 18.6.2015 הוגש נגד המבקש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו לו שני אישומים. על פי הנטען, ברקע האירועים המתוארים בכתב האישום התקיימה מערכת יחסים עכורה בין המבקש להנהלת בית האבות "בית אורן" שבקיבוץ יד מרדכי (להלן: בית האבות).

           ביום 23.11.2016 תוקן כתב האישום כך שנמחק ממנו האישום השני, אשר במסגרתו יוחסו למבקש עבירות של הפרת הוראה חוקית ואיומים, וזאת לאחר שהסתבר שרק חלק מחומרי החקירה הנוגעים לאישום זה הועברו לידי ההגנה.

           על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 10.3.2015 בסמוך לשעה 16:56 לקח המבקש את אמו ז"ל ממיטתה בבית האבות אל חדר השירותים שבמקום, תוך שהוא מוריד את מכנסיה ומושיב אותה על האסלה. בהמשך לאמור צילמה ג.ל. (להלן: המתלוננת) – שעבדה באותה העת כאחות בבית האבות – את המבקש, והלה ירק לעבר פניה ובכך תקף אותה שלא כדין וללא הסכמתה.

3. ביום 27.9.2017 הורשע המבקש בבית משפט השלום, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

4. בהכרעת דינו פירט בית משפט השלום את הרקע העובדתי למעשים המתוארים בכתב האישום, בדגש על הסכסוך בין המבקש לצוות בית האבות, אשר בגינו פנו בעבר עובדי בית האבות לבית המשפט וניתנו צווים שיפוטיים אשר הגבילו את המבקש מלבצע פעולות שונות בתוך המוסד, ובכללן החלפת טיטולים לאמו ז"ל ללא קבלת אישור מהצוות הרפואי.

           לגופם של דברים, עמד בית משפט קמא על פשטות היסוד העובדתי הנדרש להוכחת העבירה, המצטמצם לשאלת קיומו של מעשה היריקה, וקבע, תוך נקיטת הזהירות המתבקשת לאור מערכת היחסים המורכבת בין הצדדים, כי יש להעדיף את עדותה של המתלוננת ביחס לאירוע ואת עדויותיהן של שתי עובדות בית האבות שראו את המתלוננת מסירה שרידי רוק מפניה או ממשקפיה ושמעו את צעקותיה מיד לאחר מעשה התקיפה המתואר, על פני גרסתו של המבקש.

           כמו כן, התייחס בית משפט השלום לטענתו של המבקש בדבר מחדלי חקירה שהתקיימו בעניינו, ובכללם העובדה שעובדות בית האבות נחקרו רק שלושה שבועות לאחר האירוע; מחדלה של המשיבה מלמסור לידי בא כוח המבקש את כל חומרי החקירה; וכן העובדה שההקלטה שביצע המבקש בעת התרחשות האירוע (להלן: ההקלטה), כמו גם צילומי מצלמות האבטחה בבית האבות, לא נתפסו על-ידי המשטרה.

           ביחס לטענה בדבר השיהוי בחקירתן של עובדות בית האבות, סבר בית המשפט כי אף שראוי היה לחקור את האירוע בסמוך להתרחשותו, "שיהוי של שלושה שבועות אינו כה קריטי", ואין בו כדי לפגוע בעדויותיהן של שתי עובדות בית האבות, שהעידו ברורות על סערת רוחה של המתלוננת לאחר שהמבקש ירק עליה, ועל שרידי היריקה שניקתה מפניה.