ק"ג 66849-09-14

1.בפניי בקשה שהגישה הנתבעת 3 ("חנ"י") לסילוק על הסף של התביעה ובקשה להארכת מועד להגיש הגנתה, עד לאחר החלטה בבקשת הסילוק.

טוענת חנ"י כי אין יריבות בינה לתובע, לא הונחה תשתית ראייתית הכורכת אותה כצד אפשרי לתביעה, זולת אזכור פס"ד רוזן (אזורי).

התובע טועה בזהות הנתבעת, משחברת נמל אילת ("החברה") הינה אישיות משפטית נפרדת מחנ"י.

חנ"י נכרכה בתביעה תוך פרשנות מוטעית לדין החל, התעלמות מהסכמים קיבוציים ומכך כי עניין רוזן (שנסיבותיו שונות) הוחזר לביה"ד האזורי.

נטען להתיישנות וכי עניינו של התובע לא נכלל בצו רשות הספנות והנמלים (העברת תביעות מהמדינה), התשס"ד-2005 ("הצו"), כמו גם הסכמים קבוציים שנחתמו לאחר חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 ("החוק"), כשעניינו הוסדר בהסכמים עם החברה, כשחנ"י אינה צד להסכמים האמורים, לא חבה בתשלום לתובע, או בהתייחס לגמלתו, בשים לב גם לכך שפרש לאחר "המועד הקובע", כהגדרתו בחוק ובהסכם הקיבוצי.

משכך, בשל העדר יריבות והעדר עילה – דין התביעה סילוק, מה גם שהתיישנה, עפ"י תקנה 45 לתקנות ביד"ע.

התובע אינו מצביע ולו על מסמך המלמד על התחייבות (חיוב של חנ"י כלפיו או כלפי החברה).

חנ"י לא שילמה ואינה משלמת לתובע (כמו לעובדים אחרים שפרשו מהחברה) את תשלומי הפרישה (ראה נספח 1 לתביעה).

עוד נטען להתיישנות ושיהוי – התובע לא הניח תשתית לטענותיו, כשחנ"י לא הייתה קיימת במועדים הנטענים.

כל עילה המתייחסת לביטוחו/העברתו למסלול פנסיה – התיישנה (משטען לארועים ב-1994). כך גם בהתייחס להסכמי המעבר (והחוק/והצו), ודאי כשהתובע היה מיוצג ע"י הסתדרות העובדים החדשה.

יש התיישנות גם מהמועד בו נקבע מסלול ביטוחו הפנסיוני של התובע, ומשהחל לקבל גמלה הוא גם מושתק.

התובע לא הלין על אופן ביטוחו הפנסיוני בפני המבקשת וגם מטעם זה – התיישנה תביעתו.

התובע ידע כיצד הוא מבוטח, קיבל דיווחים מקרן הפנסיה ("נתיב") ולא העלה כל טענה ובשל כך מושתק, כשהיה מיוצג ע"י נציגות העובדים באופן ביטוחו, ומשהפקיד מדי חודש, הוא מנוע ומושתק לטעון כנגד ביטוחו, כשקריאת התביעה לא מעלה ולו קשר מזערי לחנ"י.

יש לראות בהתנהלות הצדדים ליחסים הקבוציים, כפרשנות הנכונה להסכמים הקיבוציים ולמצער, לראות בה ויתור מצד התובע עם ההסתדרות על כל תביעה/טענה.

ולעניין רוזן – אינו רלוונטי לענייננו, עניינו שונה לגמרי מהתביעה, מה גם שהוחזר העניין לביה"ד האזורי.