ק"ג 56136-02-15

1.בדיון מיום 22/6/15 בתיק זה, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית הדין, להסכמה בתביעתה של התובעת כנגד הנתבעת, ולפיה, מבלי שצד מודה בטענות משנהו, התובעת תהיה רשאית להגיש נימוקים מפורטים בצירוף מסמכים להשגה שהגישה ביום 19.2.14 (נספח ז' לכתב התביעה), לרבות לעניין מצב בריאות קודם, וכי ההשגה בצירוף הנימוקים והמסמכים תועבר להכרעת הוועדה הרפואית העליונה. מוסכם כי הוועדה הרפואית העליונה תזמן את התובעת ובא כוחה לדיון בעניינה.

עוד הוסכם כי בא כוח התובעת ימציא את האמור בתוך 30 יום מהיום לידי בא כוח הנתבעת, אשר תדאג להעביר את החומר לוועדה הרפואית העליונה.

להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין במעמד הצדדים.

2.ביום 18/5/16 הגישה התובעת את בקשתה שבנדון שהוכתרה בכותרת "בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט". בבקשה נטען כי בהמשך לפסק הדין, ביום 16/7/15 פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה לקבל לידיה את המסמכים שעמדו בפניה בעת נתינת החלטתה, נשוא התביעה וכאשר אלו הומצאו לידיה היא פנתה ביום 26/10/15 בנימוקי ההשגה הכל פי שהוסכם בין הצדדים. דא עקא שעל אף המוסכם בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין עד טרם זומנה התובעת בפני הוועדה העליונה. תזכורת שהעבירה התובעת ביום 29/12/15 גם לא נשאה פרי.

לטענת התובעת בבקשתה באי זימונה לוועדה העליונה, כמצוות פסק הדין, מבזה הנתבעת למעשה את פסק הדין ועל כן מבוקש להורות לנתבעת לזמן את התובעת לוועדה העליונה כמתחייב מפסק הדין וכן לחייבה בהוצאות בגין ביזיון בית משפט.

3.יצוין כי הבקשה לא נערכה כבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ואף הסעדים שהתבקשו אינם תואמים בקשה לפי הפקודה כאמור.

אי לכך בהחלטתי מיום 22/5/16 הוריתי כי בשלב ראשון הבקשה מועברת לתגובת הנתבעת "אשר תבהיר עד ליום 29/5/16 לגבי השתלשלות העניינים בעניינה של התובעת".

4.רק ביום 28/6/16 התקבלה תגובתה הלקונית של הנתבעת במסגרתה ציינה כי בהתאם לאמור בפסק הדין, זומנה התובעת לבדיקה על ידי הועדה הרפואית של קרן הפנסיה וכי ביום 23/6/16 התייצבה לבדיקה בפני הוועדה, הגם שהחלטת הוועדה טרם ניתנה. עוד צוין כי עם קבלת החלטת הועדה, היא תישלח לידי התובעת.

אי לכך התבקש בית הדין למחוק את "התביעה שבפניו". עוד צוין כי ב"כ הנתבעת ניסתה ליצור קשר עם ב"כ התובעת לפני הגשת תגובתה אך זה טרם חזר להודעות שהושארו לו ומכאן התגובה.

בתגובה לא היתה כל התייחסות להשתלשלות העניינים בעניינה של התובעת, כנדרש בהחלטה. כך גם לא הייתה התייחסות לעתירת התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות הבקשה.

5.תשובה זו הועברה לתגובת ב"כ התובעת שהודיע כי הואיל והתמלא מבוקשה של התובעת אין צורך בסעד נוסף אך הפנה לעתירתו המקורית לחיוב הנתבעת בהוצאות, תוך ציון כי הנתבעת לא נתנה כל הסבר לשיהוי שחל בזימון התובעת לוועדה ולהתעלמותה מפניית ב"כ התובעת.

6.לא נעלם מעיני כי בפסק הדין לא נקבע מועד לזימון התובעת לוועדה וכי לגופם של דברים קיבלה התובעת את מבוקשה. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהזלזול שהפגינה הנתבעת כלפי התובעת שהוביל לצורך בהגשת בקשה זו לבית הדין, ובעטיו אני סבורה כי יש מקום להשית על הנתבעת הוצאות.

אשר לשיעורן של ההוצאות, לאור מהות הבקשה שהוגשה והיקפה, ובהינתן כי גם התובעת השתהתה בהגשת הבקשה, החלטתי להשית על הנתבעת הוצאות כנהוג בבית הדין לגבי בקשות דיוניות רגילות, בלבד.