ק"ג 55740-04-13

לפנינו שתי בקשות מטעם הנתבעות לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחילופין מחמת השתק, מניעות והיעדר עילה מכח תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

הרקע לבקשות בקצרה 

1. התובעת הועסקה אצל הנתבעת 1 (להלן: "בזק") החל משנת 1970, תחילה במעמד של עובדת ארעית, והחל משנת 1971, הועסקה כעובדת מדינה ב"דירוג אחיד".

2. בשנת 1984 הועברו העובדים שהיו עובדים משרד התקשורת, לרבות התובעת, לבזק והפכו לעובדי בזק לכל דבר ועניין.

3. אופן הניוד של העובדים שהועברו הוסדר בשני הסכמים קיבוציים מיוחדים (מיום 15.9.83 ו- 5.3.85). לעניין הזכויות הפנסיוניות של העובדים המועברים נקבע, בין היתר, כי העובדים יהיו מבוטחים בביטוח פנסיוני בקרן מקפת- קרן וותיקה, מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, היא הנתבעת 2 (להלן: "מקפת").

4. במסגרת ההסכם לביטוח פנסיוני של עובדי בזק במקפת, אשר נוסחו הסופי נחתם ביום 20.2.90, הוחלט כי בעת הגעתם למועד פרישה, יוכלו העובדים המועברים לבחור באחד מבין המסלולים הבאים:

   מסלול א' – בו נקבע וותק הזכויות על פי כללי הפנסיה התקציבית בשירות המדינה, בכפוף לשינויים שנקבעו בהסכם.

   מסלול ב' – בו נקבעות הזכויות על פי תקנות קרן מקפת, בכפוף לשינויים שנקבעו בהסכם.

5. ביום 15.8.1994, בשל הצורך בהתייעלות ובצמצום מצבת כוח האדם, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד להסדרי פרישה מיוחדים ופיצויים מוגדלים לעובדים בני למעלה מגיל 56 (להלן: "הסכם 1994"). לנוכח העובדה כי התובעת הייתה, באותו המועד, בת 49 שנה בלבד, הובא עניינה בפני ועדת חריגים, אשר הוקמה מכח סעיף 8 להסכם 1994 והתקבל אישור חריג של רשות החברות הממשלתיות להסדר פרישה מוקדם עם התובעת בגיל 50. מכיוון שבמועד זה נותרו לתובעת 11 חודשים עד להגיעה לגיל האמור, שהתה התובעת בתקופה זו בחודשי הסתגלות ולא עבדה בפועל, עד להגעתה לגיל 50.

6. ביום 30.11.1995 פרשה התובעת פרישה מוקדמת לגמלאות לאחר שחתמה על הסכם פרישה מרצון (מיום 29.12.94, נספח ה' לבקשה מטעם בזק).