ק"ג 5505-02-14 שייקין נ' עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות

1.ביום 4.2.14 הגישה התובעת כתב תביעה למתן פס"ד הצהרתי ולפיו התובעת היתה חברתו לחיים וידועה בציבור כאשתו של המנוח ברסון גריגורי (מ"ז 307285429; "המנוח"), לאחר שחיו שנים רבות, מתחילת 2006, כבני זוג ותחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף, עד לפטירתו במרץ 2013.

בהתאם, עתרה להצהיר כי היתה הידועה בציבור של "בלפור להט ז"ל" (כך במקור) וזכאית לקצבת שאירים.

לתביעתה צרפה תצהירה בו טענה כי גרו תחילה בשכירות בב"ב ברח' המכבים 20 ("הדירה הראשונה") ואח"כ קנו דירה בלוד, בצמרות ("הדירה השנייה").

2.עמיתים בהגנתה עתרה לדחיית התביעה, משהנתבעת הנכונה היא מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) ("מבטחים").

טוענת התובעת כי הצרופות לתביעה אינן מוכיחות את המתחייב מהתקנון ("גרה עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר"): רישום זכויות בדירה השנייה הוא מחודש טרם פטירת המנוח; חשבון העירייה הוא לאחר פטירתו; מכתבי השכנים – אינם תצהירים ואין בהם פרטי עובדה רלוונטיים.

3.התובעת הגישה תצהירה ותצהיר מר ניסים הראל, משכיר הדירה הראשונה.

ביום 24.2.15 נשמעו בפניי עדויות התובעת. בתום הדיון סיכמו באי כוח הצדדים טענותיהם.

4.ולהכרעה –

א.המנוח נפטר ב- 8.3.13.

עפ"י צו ירושה שניתן ע"י הרשמת לענייני ירושה ב- 3.12.13 – הוכרה התובעת כבת זוגו של המנוח וכיורשת של מחצית עזבונו.

עפ"י אישור המל"ל (תביעה שהוגשה ב- 6.14) אושרה זכאות התובעת לקצבת שאירים בגין המנוח.

עפ"י עותק ת.ז. שהוצגה בפניי, התובעת נרשמה בלוד (לפי הדירה השנייה) – באוגוסט-ספטמבר 2013; הראשון – בתעודה; השני – בספח) – והכל, לאחר פטירת המנוח.